"כמו שהוא בא בדיוק ככה כבר הוא הלך!" היה מי שטען בחדר הפסכיאטרי הסגור

כפי שחוינו כולנו על בשרנו בחודשים האחרונים, בהם הפכנו למעין שפני נסיון אילמים - הנגיף אינו טורח לעדכן אותנו מתי הוא עורך את ביקורו ובאיזה שלב בדיוק יואיל בטובו להניח לנפשינו, אם כן כיצד הצליח במהירות שכזו לפתותתנו בהקלות הנרחבות ולזרוע בנו את אמונתו העיורת וטפלה עד שהננו סמוכים ובטוחים בו כי לא ישוב לסורו ומעתה ישוב ויחמול על כל מי שנקרה לידו?!

"כמו שהוא בא בדיוק ככה כבר הוא הלך!" היה מי שטען בחדר הפסכיאטרי הסגור

רבים תוהים ותרים: מיהו אותו אלמוני שהצליח לחדור לתוכנו, להניף מליבנו את החששות הציקניים, לגרש באנטלגנטיות את הנהגותינו השמרתניות בחודשיים האחרונים מפניו של הנגיף המסתורי? מי הוא שנרתם להשיל את הכפפות והנפיק לנו את האישור לצאת לרחובות ולהמשיך בשגרת היומיום? מהי הערובה שבשלה כבר אין אנו ציתניים במשנה זהירות ממי שגיחך והשתעשע בעולמנו זה כמשלש חודשים?

אולי ילדינו היקרים שה'נחת' המסויטת שרוינו מהם בחודשים האחרונים לא רוינו מהם זה שנים ארוכות?

רוב פורקן של שיעמום שלעולם לא ישכח, מה שהוסיף את תפקידנו כהורים – לסבא וסבתא, לפעמים כדוד או קרוב משפחה אחר, ופעמים אף למטפלת אישית המתרוצצת כל העת לנטרל את תעלולו רם המעלה שהחליט ילדינו בין רגע.

אולי?

או שבכלל עובדה זו הגיעה הודות לגברת היקרה, שרצוננו כה גדול לשמחה, עד שבלי משים רצון זה גבל ועבר את פני הביטחון הלא קיים והעידוד הילדותי "אלי זה לא יגיע!" ואולי בכלל בזכות ילדינו היקרים שהודות למעלליהם הכה משמחים ומענגים את רוחם, יש שחשים בסוג של צורך לקביעת תור, נפשי או פיזי, במרפאה הסמוכה?

או אולי מחמלה ורחמים על אותם הורים שלא שפר עליהם חלקם, שבין כה הינו לחוץ ודחוק, וכעת, מתחלק ונוגס ללא רחם במשפחתם המרובה, עד שלעיתים קרובות נראים חשים וממשמשים בראשם האם כתוצאה מן המצב החלו קרניים בוקעות מצדעיהם?! אולי?


אולי ואולי.


תירוצים רבים ניתן להשיב לסוגיא דלעיל, סטטיסטיים, הגיוניים, שכליים ואף מוכחים, אך נקודה קטנה הטמונה בתוכנו, עמוק בתוך הלב, אינה בדיוק נוטה לילך בעקבותיהם, הרגשה אבהית ואחראית המהדהדת בתוכנו, מן אזהרה שמקוננת ולוחשת בקרבנו, שאולי הביטחון המופרז הינו מוקדם למדי, וההקלות הגדולות יכולות להפוך חלילה למאוחרות מדאי... אותה נורה אדומה, שמתריעה בנו באותו ציווי אלוקי, "ונשמרתם מאד... " ופעמים, שנורה זו רק מהבהבת ומייד חולפת מדעתנו אף מבלי משים וללא שנחוש בה.


זאת על אף המציאות המפגינה כעת בחוצות קריה ש'זהו', הגיעה לסיומה התקופה ההזויה שנחתה עלינו ככל הנראה מאיזה שעשוע ליצני של כוכב לכת מפלצתי שחלף בדרכו על פני כדור הארץ ובחר להשתעשע עימו מעט כשהוא 'מתנגש' עימו קלות להנאתו, זהו, התקופה הזו הגיעה לסיומה, פגו להם ימי האגדות שכמותם לא נראו בתולדות חיינו, חלף לו אותו ערב פסח תימהוני שדווקא בחר ליפול בתקופה המוזרה והמשונה, אותו ליל סדר מוזר, הראשון בתולדות חיינו, שלעולם יינצח, וכנראה יהא לשיחת היום בכל ליל סדר מעתה, ואותה תפילת ליל פסח משונה, שכנראה נלקחה מעולם המלאכים או דומה לו, עטופה בביטחון מעושה שמביע 'אני כמו כולם', 'אינני שונה מאף שכן', התפילה המשונה שהתפללנו בבתים, כשחלקם מן המרפסות וגרמי המדרגות, והיו שהגדילו לעשות - כשנראו מעל הגגות, ובלתי ישכחו אותם המתפללים המציצים מן החלונות שבודאי סמכו כל העת בביטחון על אימרת חז"ל 'אנוס רחמנא פטריה', שירת ההלל הלקוחה מעולמות כמעט דימיוניים, זהו, עברנו את זה, ואף מיצינו חובתנו בל"ג בעומר בשהייה הלא בדיוק מעניינת בתוך הבית, כשלמען עשות אוירת חג הושמעו באילוץ פזמוני מירון ול"ג בעומר, שלא ממש הצליחו לנחם אותנו על פני הלהבות והמדורות המיוחלות החל ממוצאי יום טוב ראשון, אז זהו, יצאנו ידי חובה לכולי עלמא. הגיע הזמן המיוחל להחליף מחויות ההסטוריה ההזויה, הסטוריה שעוד לא תוותר לעולם כולו ותחרוט את שמה לזמנים ארוכים.


אך שוב, עולה לה אותה נקודה המהבהבת כנורה, אותה הרגשה פחדנית שוב צצה בשכל הבריא, ואם תשתף את סובביה בחששה העולה לה, אוי לה ואוי לנפשה - אך משרק תחל בשקלא וטריא, מייד תזכה למנת אפיים של איטלולא, ואם יחוש לה איזה מן השרים המיצגים את שלום הציבור ובריאותו מייד יירבוץ בו כל אלות ושמתות בית דינם העליון, וכסיעתא גדולה לוידאוי גדיעתה מן המוח האנושי - מייד יבואו שבע מנות הראיות מבית המלכות והרשויות, באשר חתמו בחותם של דם על החזרה הגדולה לשגרת העולם, והם, כמובן, דואגים בכל ליבם ומאודם לאזרחיהם הנכבדים, הרבה יותר מאשר על כסאם הנוח היושב ראשונה במלכות שבבירת ירושלים לבל יפקד חלילה מושבו, וביותר יחששו לשלום כסאה הרם של הכלכלה הענפה שתמשיך לשגשג בכל מחיר אף אם יעלה מחיר כבד של בוחריהם האמורים, שלמענם, הם 'דואגים' לילות כימים! אך משיבוא הפה ויציע על אותו הכסא הנינוח את דבר השכל הבריא, שיחוסו, על כל פנים שלא ישכל חלילה הריפוד הנוח ויוותר מיותם, יענה על כך שכלם -הכנראה- שאינו בדיוק בריא, או ליבם המתפתה, ויזדעק שוב ושוב על ההימנון הדוקא נשמע טוב ומרגיע, "כלכלה", שחיתתו מצלצלת באופן מיוחד באוזני חבריו לכסא, שמייד חוששים בגרונם מהמהלך הבלתי מתקבל על הדעת, ואכן, מתוקף חיתתו אליו כולם כולם נשמעים בכל מחיר.


וכאן ה'בימה' לשאלת השאלות: לשם מה הינם יושבים שם בחצי גורן העגולה על כורסאת הנוחות? אך תשובה לכך לא תימצא, ואף האגדה מספרת על מי שהיה והפך הפוך והפך בספריות הגנוזות על כל ארבעת רוחותיהם ומאומה השיב בידו. אולי יהא מי שישיב, לשם כיוון הטמפרטורה הנכונה שתנעים קצת יותר את השהייה בחדר.


אך החשבון נראה פשוט למדי, ואף מחשבון מצוי לא נצרך לו, הגע בעצמך, הלא אם מנגיף קטנטן שביקר באדם קט אי שם בגדה המזרחית הרחוקה, זכה לתהודה רבה ובכל הארץ יצא קוו עד כי פרש כנפיים והגיע לרחובות שכונתינו המוכרים, וכי לא יוכל להסעיר שוב עולמות מחדש? האם המחוזות והשווקים הפתוחים לרווחה ירתיעו אותו מלחדור אל תוך בתינו? וביחוד כשהוא סמוך ונשמע על מפתן דלתות מכרנו האהובים, האם איננו מוכרחים לשים סוף מוחלט והרמטי לתעלולו בעולמנו?! אך כעת בשורה! שמועה שמענו אשר היה מי שטען, שאותם המדוברים היושבים ראשונה במלכות האמורים לעיל, שבו בתשובה שלימה, הכירו באמת הגדולה של בורא העולם, ואף הגדילו לעשות עד אשר שכחו את חובת מנת ההשתדלות האמורה בכל ספרי תולדות עמינו, וכעת מצפים לתבוסה ניסית...


לשיפוטכם...

חלפו להם חמשה חודשים: כדור הארץ בשיפוצים! האם העולם הולך להשתנות?
בין המצרים וכאבי פנטום - מאמר על מטרת האבלות
יש קורונה! זה אמיתי! זה לא צחוק!
השר הרב אריה דרעי: צר לי על עצמי, מרגלית יקרה היתה בינינו
ואם הכל היה סתם...
מזווית רפואית "קורונה בישראל" - זה משהו אחר! מכנות ההנשמה שהביאו הם מיותרות
ראש מועצת בנימין:"תכנית המאה חייבת לעבור שינויים"
התשובה בפרשה: האם לעשות ביטוח על ישיבת פונביז'?
ימים נוראים: הקשר בין כ' סיון ליום הכיפורים
"סין זה לא סמבטיון" - מותר ללכת עם מסיכה בשבת