מזעם על עצמי לתפילה לשמים

מילים חמות של אמא המתמודדת עם הקשיים שלה ולוקחת אותם למקום הכי טוב שיכול להיות

מזעם על עצמי לתפילה לשמים

יש לי עניין עם זמנים.
זמן, הוא נושא אצלי, הולך אתי ודופק עלי, מבקש ממני, תכירי בי, אני קיים.
יש ימים שאני מצליחה ליישר קו, איך שהוא.

ויש ימים שהכל הפוך, לא מוצאת את עצמי, ולא מוצאת ידיים ורגליים.
הבקרים עם ההתארגנות וכל מה שכרוך בהם, דורשים ממני הרבה מאמץ לצלח אותם בכבוד.

אתמול היה אחד הבקרים ההפוכים, הכל היה לא במקום, שעת הקימה, פריטים שנעלמו, ומצב רוח לא מלבב...
תוך כדי ההתארגנות המבולבלת, הייתי צריכה להזכיר לעצמי כל הזמן, שעכשיו זה לא הזמן המתאים לחינוך, לא לחינוך ילדים, ולא להלקאה עצמית.

עכשיו, שהכל תוסס מבפנים, עדיף שנהיה עניינים, כדי שהלבה הפנימית תצא במקום הנכון, עוד מעט, כשיצאו כולם, אביא את הכל לשיח עם ה'.

אחרי שמצאנו את כל האבידות, כתבנו פתקים למאחרים, אחד הילדים לקח את מה שתכנן להראות לחברים, והשני סוף סוף מצא את הכדור שהחביא, רק שכח איפה החביא, כל ילד וענייניו...
בסופו של דבר, כולם יצאו לחיים ולשלום למקום לימודם, ישתבח שמו.

הגיע הזמן לשחרר, סגרתי את הדלת, נעלתי אותה, שלא יפתיעו אותי פתאום אם ייזכרו בעוד כמה דברים ששכחו...

הלכתי לפינה שלי, והתחלתי לשחרר. בתחילה, זה היה נראה כמו הר געש.
(איזה נס שיש איפה לפרק, בלי להרוס את העולם)
התחלתי לשטוף הכל החוצה, בתחילה היו בעיקר כעסים חיצוניים, האשמות ורצון לברח מהזירה.
לא רציתי לשמע כלום, לא תקווה, לא אמונה, ולא אחריות אישית.

למטענים ששחררתי התלוותה תחושת אי נוחות, בכל אופן, אני הרי יודעת שכל העבודה היא בעצם פנימית, אז למה לדבר מאחרים ולהתעסק ברעשים חיצוניים?!

אבל זאת הייתה האמת הסובייקטיבית שלי, "ולפי גודל האמת, כך מאיר לו ה' יתברך", אז עם זה באתי והבאתי את מה שהיה.

הרבה קיטור השתחרר, והתפנה בתוכי מקום, בשקט שנוצר יכולתי להתבונן על החיים שלי, על האחריות שלי בתוך כל הסיפור, איפה בעיקר אני נופלת, איך אני מגיעה שוב ושוב לקצה, ומה מונע ממני לעצר את התסריט שחוזר על עצמו בכל מיני וריאציות.

מה קורה שם לפני שהכל הופך להיות עיסה דביקה של בלגן ורגשות בלי להבין מה קורה ומי נגד מי. ראיתי איך הקושי בזמנים, הוא תוצאה, תוצאה של מקום עמוק בנפש שמחפש ריפוי, מקום כאוב ורעב, שמוביל לתוצאות שכאלו.

הבוקר ההפוך היה קריאה מה', קריאה לבוא אליו, ולפגוש עוד מקום גולה בנפש, עוד חלק יקר מתוכי שהלך לאיבוד ומחכה להיגאל.

ה' לא ויתר על החלק הזה, ולא רצה להשאיר אותו ככה אבוד בעולם. אז הוא הפך לי את הבוקר, כדי שאבוא אליו, להתפלל על האבידה.

אילוסטרציה
מה היה? מה יהיה? פרנויה על רקע העבר והעתיד שפעמים קוטעת חיים
הספד הגרי"ג אדלשטיין על הגר"א ארלנגר
קצת יותר ממה שידעתם על 'שמחת בית השואבה'
חג האסיף: הסוכה - מקום וזמן לעשות 'חושבים'
על מה יום כיפור - לא יכול לכפר?
20 שנה אחרי: נותרו הקונספירציות האנטישמיות בעניין אסון התאומים
טור דעה: הבריחה מהכלא ומהתקשורת
דרך נפילה: המשותף לכל האסונות קיץ תשפ"א
מה המסר מאחורי האסונות שתקפו אותנו לאחרונה? הרב בועז שלום מסביר
האם בכנסת מקפידים על מסכות? גלריה תוכיח!