האם אדם המזלזל בשמירת ההנחיות יכול להיות עד בקידושין?

שו''ת בעניין 'עד קידושין שלא נזהר מחשש היזק' האם כשר להעיד? הרב יצחק מאיר ברכיה ליברמן עונה

האם אדם המזלזל בשמירת ההנחיות יכול להיות עד בקידושין? בימה - המעודכנים מעדכנים

יום ג' לס' דרך המלך נלך וגו' ר"ח תמוז תש"פ

שאלה: כשישנה מחלה מדבקת בעיר, ואנשים מוזהרים ללבוש מסיכות ולנקוט אמצעי זהירות וכו'. אדם שאינו לובש מסיכה מתוך הזנחה, זלזול וכדו'. האם יש לצרף אותו כעד בגיטין או קידושין?

תשובה:

חובת זהירות ממחלה:
א] ההגבלות שחרדים לדבר ד' קבלו על עצמם, בזמן מחלה מדבקת, הכולל לבישת מסיכות, זהירות בעת תורה ותפילה בבתי כנסת, שמירת מרחק בין אנשים, ניקיון יסודי וכו', הינם מכח צווי התוה"ק ונשמרתם מאוד לנפשותיכם וכמ"ש הרמב"ם )הל' רוצח ושמירת הנפש פי"א הל' ה'( והשו"ע )חו"מ סי' תכ"ז ח'( כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהישמר ממנו ולהיזהר בדבר יפה, שנאמר השמר לך ושמור נפשך. ומחשש פיקוח נפש הורו לנו להיזהר מאוד בענין. הרופאים המומחים, מזהירים שהרפיון בזהירות באמצעים אלה עלול להזיק, ולעלות חלילה בתחלואה קשה ואפילו בדיני נפשות ר"ל.

וגם לאחר שחולה הבריא, רבים הנשארים עם תסמינים מהמחלה, כשהקלים שבהם, שינויים בחוש טעם וריח, חולשה גופנית ונפשית, והתסמינים היותר חמורים הם, פגיעה במערכת הריאות וקרישת דם, ופגיעות נוירולוגיות ר"ל, ישלח ד' דברו וירפאם רפואה שלימה במהרה.

הרשויות בכמה מדינות, החליטו להקל בכמה תחומים, ברצונם "לקחת סיכון", בגלל חשבון כלכלי וכו' כמו שפרסמו לרבים, אבל מצד ההלכה, אנו מצווים על 'ונשמרתם מאוד', וצריך להחמיר אפילו בספק נפשות לעצמו ולאחרים. וראה עוד בתוס' ב"ק (כ"ג. ד"ה וליחייב): יותר יש לאדם ליזהר עצמו שלא יזיק אחרים משלא יוזק.

גרם נזק
ב] אפילו אם אדם 'גורם' נזק לחבירו, עובר על איסור, כדאי' במס' ב"ב (כ"ב:) א"ר טובי בר מתנה זאת אומרת גרמא בניזקין אסור וברש"י שם, ואפילו למאן דלא דאין דינא דגרמי, ופטור מלשלם, אסור לגרום, וכשבא להעמיד גרמא להזיק, חבירו מעכב. ובמשנה ובגמרא (שם), מרחיקין סולם מהשובך, ומקיזי דם מהדקלים וכו'. וכן מבואר בשו"ע חו"מ סי' קנ"ה, ובסי' שע"ח. ביסוד איסור 'היזק בגרמא' כתב ב'יד רמה' (ב"ב כ"ו ד"ה רבי) שנלמד ממה שכתוב (ויקרא יט יד) לפני עיוור לא תתן מכשול (הגורם נזק, שם לפניו מכשול), או משום ואהבת לרעך כמוך.

ויתירה מזה, שאם יודע החולה שחיידקים מהשיעול שלו מתפזרים ועלולים להדביק אחרים הבריאים, יתכן שלא רק 'גורם היזק', אלא ייחשב כ'אדם המזיק', כי החיידקים אולי ייחשבו כמו 'שולח חציו לגוף חבירו' ויתחייב גם בדיני אדם (עי' שו"ע חו"מ סי' שפ"ד א').

ובענין גרמא בנזיקין, כבר העיר לי בענין אחר, הגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט"א, שישנם פוסקים (עי' רמב"ם מנין המצות מ' רצ"ז והחינוך רל"ז) דס"ל דיש בו איסור תורה של לא תעמוד על דם רעך, וע"ע בס' שער משפט (סי' כ"ח ס"ק ב') ובמנחת פתים (סי' שפ"ה סעי' א') שהאריך.

וידועים דברי מרן הגאון רבי עקיבא איגר, (דברי סופרים סי' ל'): והעובר על ציווי הרופאים בסדר ההנהגה, חוטא לה' במאוד, כי גדול סכנתא מאיסורא, ובפרט במקום סכנה לו ולאחרים, שגורם ח"ו התפשטות החולי בעיר וגדול עונו מנשוא.

ולכן אם יודעים שאדם מזלזל באמצעי הזהירות, למה לנו לבחור לעד קידושין את מי שייקרא 'חוטא וגדול עוונו מנשוא', ולמה לנו להיכנס לספיקות, אפילו רחוקות, בטיב הקידושין. ועי' בשו"ע (אבה"ע סי' מ"ב סעיף ה'. רמב"ם פ"ד מהל' אישות הל' ו'): פסולי עדות מדאורייתא או מדרבנן, אין מקבלים אותם לעדות קידושין. אם הם פסולים מהתורה, אינו קידושין, ואם פסולים דרבנן, חוזר ומקדש בעדים כשרים (שו"ע שם).

לא משמע להו לאינשי.
ג] והגם שנוכל ללמוד עליו זכות, שאולי לא קלט את מלא משמעות וחומרת ענין הזהירות, מכמה סיבות אפשריות, או שנסחף אחרי חבריו וכו'. ואז אולי לא נפסל עדותו. כמ"ש בתוס' ב"מ (ע"ב. ד"ה שטר), שיש להכשיר שטר עם ריבית, דשמא לא תשימון, לאינשי במלוה משמע להו ולא בעדים, ולכן כשרים, כדאמרינן נמי (ב"מ ה:) לא תחמוד, לאינשי בלא דמי משמע להו. ובשו"ע חו"מ (סי' ל"ד ד') קוברי המת ביו"ט ראשון כשרים, אפילו נידו אותם ושינו בדבר-כשרים. מפני שהם סוברים שמצוה הם עושים, ושלא נידו אותם אלא לכפרה.

והרמ"א מביא מהריב"ש (סי' שי"א) וה"ה בשאר דבר איסור שנוכל לומר שעברו מכוח טעות. ובפתחי תשובה (שם ס"ק ט') מביא תשו' חוות יאיר (סי' ק"ד) שמלשון זה משמע דאנן אמרינן כן אע"פ שהם אין טוענים כך, מ"מ ברור לפענ"ד דאם הם לפנינו לא אמרינן זה, רק שואלים אותם ואם לא ישובו כך הם פסולים. אע"פ שמדברי תשו' רעק"א (סי' צ"ו) בענין השחתה בתער, לכאורה לא נראה כן וכו'. ואכן אם היה אדם כזה עד בכתובה, לא נפסול את הכתובה, מהני טעמא דלעיל, אבל למה לבחור בו לכתחילה.

המסכן עצמו, ומואס ברצון בוראו
ד] וראה נא מש"כ באר הגולה (שו"ע חו"מ סי' תכ"ז אות צ'): נראה לעניות דעתי, הטעם שהזהירה התורה על שמירת הנפש, הוא מטעם שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בחסדו, להטיב להנבראים, שיכירו גדולתו, ולעבוד עבודתו בקיום מצוותיו ותורתו, כמו שאמר הכתוב (ישעיה מג ז') כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו וכו', וליתן להם שכר טוב בעמלם, והמסכן את עצמו, כאלו מואס ברצון בוראו, ואינו רוצה לא בעבודתו ולא במתן שכרו, ואין לך זלזול ואפקירותא יותר מזה, ולשומעים יונעם, "ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו".

ה] לכן הנראה בפשטות, שנכון להימנע מלקחת לעדי קידושין, אנשים שאינם זהירים כראוי, ומסתובבים בתוך קהלי אנשים בלי מסיכה, ועלול לגרום לסכנה ח"ו.

ואם יחזור בתשובה ויקבל על עצמו מכאן ולהבא להיזהר כדבעי יוכלו לקחתו לעד, וכמ"ש הרמ"א באבה"ע (סי' קנ"ד סדר הגט סעיף ב', שהעדים יהרהרו בתשובה).

יש הסוברים שהרהור תשובה מועיל גם 75 וראה עוד בס' הנישואין כהלכתם (פרק ח' הע') לעבירות שבין אדם לחבירו, אם מקבל על עצמו להחזיר הממון.

ויזהר שיפעל בחכמה וחלילה לא יבייש את חבירו בשל כך ,כדאי' בסנהדרין (י"א). ובמס' ברכות (מ"ג:), נוח לו לאדם וכו', עיי"ע בס' תשו' מבי מדרשא (ח"ב סי' ה'), מה שמפורט בענין זה.

והגם שעכשיו ישנם הטוענים שתוקף המחלה נחלש קצת, אבל מידי היזק לא יצאנו, ולכן עדיף לבחור לו לעד, את מי שנזהר כדבעי בהליכותיו בדרך התורה והשו"ע, ויתן עדותו כדת משה וישראל.

מרן ראש הישיבה הגרי"ג אלדשטיין: השומרים על כללי הזהירות יהיו בריאים בעז"ה
רבני חב"ד: חולי קורונה פטורים מלצום
סוגיה: האם חתן צריך להתענות בי''ז בתמוז?
הלכה ומנהג: מה אירע בשבעה עשר בתמוז?
יומא דהילולא: האדמו''ר מקופישיניץ
"תקופת תמוז" זהירות בשתיית מים
פינת הסגולה: סגולות לבריאות ורפואת העיניים
פרופיל: לדמותו של מרן ראש הישיבה הגרב"ד פוברסקי שליט"א
וּמִשֶּׁפַע מִצְוַת תְּפִלִּין: שמחת הבר מצוה לנכד כ"ק אדמו"ר מבוהוש
מעמד 'חומש סעודה' בת"ת תפארת שלום במודיעין עילית