"מה אהבתי ..." מפנקסו של בחור הישיבה הצמא

אחר שנה בה כמעט ולא נשמעו שיעורי התורה ברמה וישיבות בין הזמנים שבתו, כעת בחוה"מ פסח רבו ישיבות בין הזמנים והשיעורים הנמסרים בהם לחזק את ציבור יראי ד' בתורה וירא"ש ...

אחר שנה בה כמעט ולא נשמעו שיעורי התורה וישיבות בין הזמנים כעת בימי בין הזמנים פסח תשפ"א רבו ישיבות בין הזמנים והשיעורים הנמסרים בהם לחזק את בחורי החמד ואברכי הכוללים וציבור יראי ד' בתורה וירא"ש טהורה בכל אתר ואתר בארץ הקודש.

יוסף, בחור יש"ג מאחת המפורסמות בירושלים, מספר ל'בימה': מעודי זכורים לי ימי בין הזמנים כימי התעלות שמחוץ לשגרה, בהם כל אחד דואג להתעלותו מבלי שיהיה עליו שר ושופט, ובפרט כשרואים את הצימאון וההשתוקקות של יושבי ה'ביסמדרש' לכל גדול, ראש ישיבה, ראש כולל או כל גדול אחר שיהיה כשמגיע להשמיע דברותיו כנהוג קודם תפילת מנחה, דבר זה מעורר הרגשה מיוחדת ומשיכה להתמדת התורה.

השיא אצלי היה, מספר יוסף, כשאצלנו בשכונה הגיע מרן הגרמ"מ קארפ שליט"א למסור שיחה עיונית ופלפולית במיוחד בעניני סעודה רביעית בפסח שחל אחר השבת, פשוט התמוגגתי לשמע הריתחא דאוריתא שאחז בספסלי בית המדרש!

אז נדתי בראשי לנערי השוליים בפאתי הרחוב ומליבי יצאה זעקה אילמת: "איי מה עצום הוא ההפסד שנחלתם, רחמנות על שכמותכם, את הטעם המתוק של תורתינו הקד' אי אפשר להעביר לכם, אכן, באמת, רחמנות אמיתית ישנה עליכם, ושבתי לחצרות בית השם וששתי משך שעה ארוכה כעל כל הון > > > "ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו", "והבדילנו", פשוטו כמשמעו - "מן הטועים"...