100 ימים לממשלה: מההסלמה הביטחונית עד לגזירות החדשות

החברים בממשלת בנט-לפיד העבירו שנים בביקורת חריפה על קודמיהם מספסלי האופוזיציה, וכעת הם אוחזים בהגה השלטון • אז מה בעצם השתנה?

100 ימים לממשלה: מההסלמה הביטחונית עד לגזירות החדשות ממשלת ה

ממשלת לפיד-בנט, שרבים לא האמינו שכלל תקום, משלימה כמעט 100 ימים. בתקופת החסד, שעל פי הקלישאה תמה, הגיעו לפתחם של השרים השונים - שהיו רגילים לבקר את הממשלה הקודמת מספסלי האופוזיציה - כמה מבחנים. איך הם עמדו בהם? סקירה מיוחדת כפי שהתפרסמה ב"ישראל היום".

חיים תחת מגבלות הקורונה

את כניסתו של השר ניצן הורוביץ למשרד הבריאות ליוותה האמירה שמערכת הבריאות היא לא רק קורונה, אבל איך שהוא המגיפה חזרה לתפוס את רוב תשומת הלב של השר ובכירי המשרד.

רה"מ בנט ושר הבריאותהחלו עם מבצע פרסום כבד לחיסונים, אך גם המחיר היה כבד: 961 מתים וכמעט 4,000 חולים קשים בגל הנוכחי.

הורוביץ הבטיח לחזק את מערכת הבריאות ודאג לקבע את תקני הקורונה שניתנו בממשלה הקודמת. עם זאת, בבתי החולים מחכים למימוש תוספות כוח אדם של עוד 100 אנשי רפואה ו-550 אנשי סיעוד. רק פעימה אחת מתוך שלוש כבר מומשה.

השר כבר התמודד עד כה עם כמה סערות, ובהן משבר בתי החולים הציבוריים ושביתה שפגעה מאוד במטופלים. הוא מנהל מערכת יחסים מתוחה עם מנהלי בתי החולים שהעלו נגדו בימים האחרונים טענות על התעלמות וחוסר נגישות, וגם נמצא בהתנגשות עם אחת הקופות הגדולות.

בה בשעה, הורוביץ הצליח להשיג תוספת תקציב של כ-2 מיליארד שקלים למערכת הבריאות, שתשמש להגדלת סל התרופות ולחיזוק תחום בריאות הנפש. כמו כן, נראה שבאוצר ניצלו את חוסר הניסיון המיניסטריאלי והניהולי למחטפים והכניסו כמה סעיפים בעייתיים שבמערכת הבריאות ניסו להימנע מהם במשך שנים.

לצד תוספת התקציב, הורוביץ הבטיח לשים דגש על רפואה מונעת, עוד לפני שהאזרח מגיע לבתי החולים. ההבטחה הזאת עדיין מחכה למימוש.

חזרה למדיניות הישנה

מכלים מדיניים מלאים השאיר נתניהו ליורשיו במערך המדיני, והם בהחלט משתמשים - פיזית ומטאפורית - בדלק הסילוני שקיבלו. שר החוץ לפיד חנך את הנציגויות באמירויות ובמרוקו, ובקרוב ייסע לבחריין.

לפיד משליך את יהבו על אותם חוגים ליברליים שהם בחלקם אנטישמיים ובכל מקרה חלשים. הם לא מסוגלים, ואולי גם לא רוצים, להגן על ישראל ביום פקודה. הפרחת תוכניות נאיביות כמו זו של לפיד בנוגע לעזה, כמו גם העיסוק המתרבה והולך של הממשלה בסוגיה הפלשתינית הבלתי-פתירה, לא משפרים את מעמד ישראל. למעט כותרות ב"ניו יורק טיימס", הדבר לא מוסיף לנו שום נקודות.

הסכמי אברהם שהממשלה מעוניינת להמשיך בהם, ובכלל המעמד של ישראל בעולם, לא נולדו בגלל נחמדות או מעיסוק בסוגיה הפלשתינית. בעולם המדיני מכבדים את החזק ולא את הצודק או התמים. את תיקון המסלול הזה אפשר לעשות גם לאחר מאה הימים הראשונים.

אילוסטרציה

יותר מתווים, פחות פדגוגיה

מאז נכנסה שרת החינוך יפעת שאשא ביטון לתפקיד, נראה שמשרד החינוך מתעסק הרבה מאוד בניהול הקורונה ופחות מדי בחינוך. כל החלטה שהתקבלה עד כה עסקה בעיקר במתווים טכניים, בבדיקות, במתחסנים ובתו ירוק למורים, והרבה פחות בפדגוגיה.

נוסף על כך, עדיין לא טופל הפער באמצעים הדיגיטליים, וזה נובע בעיקר ממחסור אדיר בתקציבים. לשם השוואה, בשנת הלימודים הקודמת שר החינוך יואב גלנט הביא 4.2 מיליארד שקלים למערכת החינוך - והשנה הובאו לצורך צמצום הפערים רק 300 מיליון שקלים, כשעל סמך זה פיזרו במשרד הרבה יותר מדי הבטחות. בסופו של דבר, השרה פספסה את ההזדמנות הגדולה מכולן - להקטין את הכיתות. גם הפערים הרגשיים של התלמידים זקוקים לטיפול ולמענה - אך מערכת החינוך מתמודדת עם מחסור אדיר בפסיכולוגים חינוכיים בבתי הספר.

שרת החינוך החדשה הגיעה לתפקיד חייה עם הרבה תוכניות שיכולות להיות טובות למערכת, כמו מעבר ללמידה במשך חמישה ימים ביסודי וצמצום הבגרויות. הבעיה היא שאף אחת מהיוזמות לא נקבעה בשטח. המשמעות - מה שלא תעשה עכשיו, אולי כבר לא תוכל לעשות אחר כך.

פתיחת שנת הלימודים בנהגתה של השרה החדשה לא הביאה איתה, למרבה הצער, שום בשורה חדשה. ככה זה כשלא רוצים להיכנס לעימות עם ארגוני המורים החזקים.

המתיחות נמשכת, אבל יש תקציב

100 ימים לממשלת בנט-לפיד החדשה, ונדמה כי המצב הביטחוני דווקא מחמיר והולך, כמעט בכל אחת מהגזרות האפשריות.

הזירה הראשונה והמאתגרת מכולן היא, איך לא, איראן. חרף שינוי המדיניות של ממשלת בנט - שלאחר שנים של איסור אִפשר, בהמלצת מערכת הביטחון, לגורמים ישראליים לדון עם האמריקנים על הסכם הגרעין המתגבש - לא ניכר שינוי במדיניות של ממשל ביידן, שעדיין מעוניין לשוב להסכם הגרעין הגרוע מבחינתה של ישראל.

באופן אירוני, היחידים שמונעים זאת כעת הם האיראנים, שמערימים קשיים על התהליך. המצב עם איראן מוגדר במערכת הביטחון כ"דשדוש" מסוכן, שבמסגרתו אין כרגע איום כלכלי או צבאי אמין על טהרן לבל תמשיך בתוכנית הגרעין שלה, והיא מצדה מעשירה אורניום ללא הפרעה. בפועל, במערכת הביטחון סבורים כי איראן כרגע "מזדחלת" לעבר הגרעין.

גם בזירה הפלשתינית נדמה שהמצב במגמת הסלמה. למרות ההצהרות של ראשי מערכת הביטחון והשר הממונה לאחר מבצע שומר החומות על כך ש"מה שהיה - לא יהיה", ישראל אפשרה לא מעט הקלות הומניטריות ברצועה, תוך ויתור על קלפי מיקוח לטובת קניית שקט זמני. זאת בעוד חמאס לא התחייב להפסקת אש ארוכת טווח ולא הראה נכונות לפתרון סוגיית השבויים והנעדרים.

לימוד מרחוק

ישראל אמנם החלה לתקוף בעזה גם בתגובה להפרחת בלוני התבערה, אך זה לא מנע מארגוני הטרור לירות רקטות לעבר הנגב המערבי מספר ימים ברציפות, ובמערכת הביטחון מעריכים שמבצע בעזה בטווח הזמן הנראה לעין הוא אפשרות סבירה בהחלט. לכך יש להוסיף את הסערה הציבורית סביב מותו של צלף מג"ב, בר-אל חדריה שמואלי ז"ל, בגבול רצועת עזה במהלך ההפגנות שהתחדשו לאורך גדר המערכת.

במקביל, גנץ רשם לעצמו הישג מסוים לאחר שנפגש עם יו"ר הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס, ברמאללה. המטרה הייתה לחזק את הרשות, בייחוד לאור התחזקותו של חמאס לאחר "שומר החומות". אך גם את ההישג הזה מיהר בנט לעמעם, כשהזדרז להוציא הודעה תמוהה משהו בשם "גורם מדיני בכיר", שהבהיר כי "אין שום תהליך מדיני מול הפלשתינים וגם לא יהיה", אף שהיה מודע לפגישה.

בנימה חיובית, אחד ההישגים הגדולים של מערכת הביטחון הוא הגעה לתקציב רב-שנתי. רה"מ בנט, שר האוצר ליברמן ושר הביטחון גנץ, שלושתם שרי ביטחון בהווה או בעבר, הגיעו להסכמה בנוגע לתקציב כמעט ללא ויכוחים מתוקשרים, מה שמאפשר למערכת הביטחון יציבות ויכולת להתעצם בהכנות לתקיפה באיראן, שדרוג הגדר הרעועה בגבול לבנון ועוד.

אך דווקא נושא אזוטרי יחסית - ניצחון גנץ וכוכבי בקרב על קיבוע הגדלת הפנסיות של אנשי הצבא - הביא אותם להפסיד בשדה התקשורתי והציבורי, במיוחד כשבמקביל טרם הועלה שכרם של חיילי החובה.

מה שתוקפים משם, לא בונים מכאן

בכל הנוגע לתחום ההתיישבות, נקודת החולשה העיקרית של ממשלת בנט-לפיד היא היותה הטרוגנית כל כך. ממשלה שמורכבת ממפלגות רבות מהקצוות השונים של הקשת הפוליטית עלולה להתקשות לקדם תהליכים מדיניים משמעותיים ביו"ש. ראשיה הבינו את זה.

בהסכמים הקואליציוניים אין התייחסות לאחת הסוגיות הבוערות בשנים האחרונות, שגם עמדה בראש סדר יומם של בנט ושקד: החלת הריבונות הישראלית ביו"ש. עם זאת, בינתיים נשמר לכאורה הסטטוס-קוו בנושא הבנייה.

הממשלה הנוכחית קיבלה את תמיכת האמריקנים לכינוסה של מת"ע (מועצת תכנון עליונה), לצורך קידום של כאלפיים תוכניות בנייה שונות ביו"ש. לצד זה, נאלץ בנט לבלוע את הגלולה המרה של אישור כאלף יחידות דיור לפלשתינים. רובן המוחלט, אגב, אושרו בעבר על ידי הקבינט בממשלה הקודמת.

מת"ע אמנם אישרה תוכניות בנייה בהתנחלויות, לאחר יותר משבעה חודשים שבהם לא התכנסה, אך בד בבד, אלפי תוכניות שהמתינו חודשים ארוכים, ואפילו שנים, לאישורים - נדחו לדיון בפעם אחרת. אכזבת המתיישבים ברורה, אך את הבנייה ביו"ש בחודשים שקדמו לדיון באוגוסט הקפיאה ממשלת נתניהו. בתקופתה, מת"ע התכנסה בפעם האחרונה בינואר 2021 ואישרה כ־800 יחידות דיור בלבד. לאחר מכן, ובלחץ האמריקנים, נמנע כינוסה למעשה עד סוף כהונתה של הממשלה הקודמת.

שיגור רקטות מרצועת עזה

מנגד, העובדה שהממשלה הזו הטרוגנית יכולה גם להיות יתרון משמעותי ולאפשר לה לקדם תהליכים שממשלת ימין מסורתית לא יכלה לעשות במשך שנים. כך, למשל, קרה במבחן הראשון של הממשלה סביב הקמת המאחז אביתר, כשהמתיישבים ניצלו את חולשתה של הממשלה הקודמת בסוף ימיה ואת חבלי הלידה של הממשלה החדשה, וקבעו עובדות בשטח. גם ותיקי המתנחלים התקשו לדמיין תרחיש, שבו הסיפור הזה יסתיים בהסכמה עקרונית של ממשלת הימין והשמאל הזאת להקים התנחלות חדשה לגמרי.

שני מבחנים נוספים עומדים בפני ממשלת בנט-לפיד. האחד - ההתמודדות עם ההשתלטות הפלשתינית על שטחי C ועל אדמות מדינה, תופעה שהתרחבה בתקופת ממשלתו של נתניהו. כאשר היו באופוזיציה, בנט ושקד תקפו את טיפול הממשלה בנושא והציעו תוכנית מקיפה. עד כה, 100 ימים לכהונתם, לא בוצע מהלך משמעותי כלשהו בתחום.

המבחן השני הוא סוגיית פינוי ח'אן אל-אחמר, צעד שהממשלה הקודמת דחתה שוב ושוב, והותקפה בשל כך על ידי מי שהיום מהווים את האגף הימני של הקואליציה. מה שרואים משם לא רואים מכאן? אולי. בינתיים ביקשה הממשלה מבג"ץ לדחות את הפינוי לפחות בחצי שנה.

דיבורים לחוד, משפטים לחוד

נראה כי במלאת 100 ימים לממשלתו של בנט, בתחום המשפטי לפחות, לא ניתן לומר כי הממשלה פעלה "עשר מעלות ימינה".

הממשלה ביקשה לדחות בחצי שנה נוסף את הדיון במאחז הבדואי הלא חוקי ח'אן אל־אחמר, שקיבל סיוע לפעול נגד החוק מהאיחוד האירופי, ושביהמ"ש קבע כי על המדינה לפנותו.

הליך זה נמשך עשר שנים וכעת עומדת בקשה נוספת לדחיית הפינוי, בניגוד לביקורת שהטיח בנט בשלטון הקודם. כזכור, הוא הבטיח כי "במדינת חוק אוכפים את החוק, גם אם הקהילה הבינלאומית מתנגדת ומאיימת. מפלגתי תוודא שאכן כך יקרה". לא כך קרה. לא נראה שהדברים יהיו שונים בכל הקשור לפינוי המשפחות שפלשו באופן לא חוקי לבתי יהודים בשמעון הצדיק שבמזרח ירושלים, שגם שם ניכר לחץ בינלאומי, והסוגיה אף עלתה בפגישה האישית שקיים עם הנשיא ביידן.

בנושא אחר, בדבר ייצוג האופוזיציה בוועדות בכנסת, בג"ץ הוציא כרטיס צהוב כשפסק כי "לאחר שההידברות בין נציגי הקואליציה לאופוזיציה לא הניבה הסכמות, ניתן לצפות מיו"ר הכנסת ומוועדת הכנסת שיפעלו לקביעת הרכב מאוזן יותר של הוועדות".

פיצול סמכויות היועמ"ש, כפי שהתחייב שר המשפטים גדעון סער, גם כן בינתיים לא קורם עור וגידים. עם זאת, השר הבטיח שכל יועץ שייבחר במקומו של מנדלבליט, שמסיים את תפקידו בסוף ינואר הקרוב, יסכים מראש על פיצול סמכויותיו. גם חוק יסוד: החקיקה, שביקשו סער ושקד לקדם, בינתיים תקוע, וככל הנראה ינחל מפלה בשל אי־הסכמות קואליציוניות.

שר האוצר אביגדור ליברמן המטיל גזרות כלכליות חדשות

עם זאת, סער יכול להתהדר בחוק יסוד: זכות המשפט, שנמצא בשלבי ניסוח ויעלה במושב החורף כהצעת חוק ממשלתית. החוק צפוי להסדיר את זכויות החשוד במעצר, בחקירה, בהערכות מעצר, בדיונים משפטיים ובחסיונות, וזכה לתמיכת לשכת עורכי הדין. בקרוב תתכנס ועדת השרים לענייני חקיקה לבחירת ארבעת שופטי העליון הבאים. ניתן רק להמתין ולראות אם תהיה שם תזוזה של עשר מעלות ימינה.

איפה האכיפה?

למרות הקמת ממשלה בתמיכת מפלגת רע"מ, ממשלת השינוי נכשלת עד כה בטיפול בפשיעה בכלל ובמגזר הערבי בפרט. מתחילת השנה נרצחו 84 ערבים ישראלים, 13 מהם מאז שרה"מ נפתלי בנט חנך את האגף המיוחד "סיף" לטיפול בפשיעה הערבית. השיא היה בשבוע שעבר, כאשר אלמונים ירו - בפעם הראשונה ובתעוזה - לעבר ביתו של ראש האגף, ניצב ג'מאל חכרוש.

גם אכיפת תקנות הקורונה נתקלת בקשיים, לאור "מדיניות ההכלה" שאותה נוקטת הממשלה. מספר האזרחים שחייבים בידוד עומד כיום על יותר מ-170 אלף איש, ובמשרד לביטחון הפנים מודים שמדובר בכמות בלתי ניתנת לאכיפה.

אבל יש גם בשורה. אחרי שנים של פעילות ללא תקציב רב־שנתי, מה שפגע באופן ישיר בפעילות במשטרה והשב"ס, נחתם השבוע הסכם תקציבי לשני הארגונים הללו לשנים 2022-2021. ההסכם, שנחתם בהובלת מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים תומר לוטן, נותן למשטרה ולשב"ס כלים מתקדמים לניהול כוח האדם ומשאבי השכר באופן אפקטיבי לשנים הקרובות, תוך קיבוע תהליכי תכנון, התייעלות והתעצמות.

אחרי שנים של התנהלות ארגונים לקויה וקבלת צ'קים ללא כיסוי, התקציב מחייב את המשטרה ואת השב"ס בפעם הראשונה לנהל את הארגון באופן סדור. למורת רוחם של כמה ניצבים מתוסכלים שמרוויחים שכר גבוה, התקציב יוביל להתעצמות הגופים בפן הטכנולוגי והדיגיטלי. בתחום משאבי אנוש, תהיה תוספת של 800 תקנים לשנת 2022, ועוד 170 תקנים בשנת 2023 לטובת הכשרות ופרויקטים לאומיים.

יותר יחסי ציבור מעשייה

חודשים עברו מאז כינון הממשלה החדשה, אך נראה שבמשרד הרווחה עוסקים כעת בעיקר ביחסי ציבור. לפני שלושה שבועות, הוציאו שם הודעה כי שם המשרד ישונה מ"משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים" ל"משרד הרווחה והביטחון החברתי". לטענתם, הדבר התחייב בעקבות הפיצול מזרוע העבודה והעברתה לאחריות משרד הכלכלה.

אלא שיש לא מעט נושאים שחייבים טיפול מיידי ועדיין לא קיבלו מענה. אחד מהם, שמועצם בתקופת חגי תשרי, הוא העוני. ממצאי הביטוח הלאומי מראים כי בישראל יש כשני מיליון עניים, ומשבר הקורונה אף הביא לירידה משמעותית ברמת החיים במדינה. משרד הרווחה הבטיח להגדיל את התוכנית לביטחון תזונתי ליותר מ-100 מיליון שקלים, אך זה עדיין לא קרה. השר החדש, מאיר כהן, עדיין לא השיק תוכנית למלחמה בעוני - נושא שבימיו באופוזיציה הוא התבטא בו בחריפות.

הישוב אביתר ממעוף הציפור לפי הפינוי

גם נושא הגדלת קצבת הנכות לא מטופל בהתלהבות במשרד הרווחה. מאבק הנכים נעשה אמנם מול משרד האוצר, אך האחריות לאנשים עם מוגבלויות נמצאת תחת משרד הרווחה, שקולו לא נשמע. דבר נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא המחסור החמור במטפלים עבור קשישים - גם בבתי האבות ובמוסדות הגריאטריים וגם באלו שמועסקים בבתים. כך למשל, המחסור בעובדי כוח-עזר במוסדות נאמד בכ־2,500 מטפלים. בינתיים כולם גוררים רגליים, בזמן שגם המשפחות וגם המוסדות נאנקים תחת הנטל.

גזירות כלכלית בעיקר על החרדים

מכירים את הטיפוס ההיסטרי, שכשאומרים לו שהוא צריך לטוס בתוך כמה שעות לחו"ל ליום-יומיים הוא מתחיל לארוז בהיסטריה? הוא לוקח מזוודה גדולה ומתחיל לזרוק בה כל מיני חפצים, שלא קשורים לאורך השהייה הזו ולמטרת הנסיעה, תוך מלמול של תסכול ורציונליזציה. זה בדיוק מה שעשתה הממשלה הזו בחודשיים האחרונים מבחינה כלכלית.

היא קיבצה רכיבים שונים של תוכניות שונות והכניסה אותם לחוקים - חוק התקציב ועוד שורה של חוקים הצמודים אליו, לפי מיון גס ולא ענייני. הקו הברור הוא שאסור לממשלה להעלות מסים, אבל היא חייבת להכניס עוד כסף. אז מה עושים? מלקטים סעיפים חדשים מתוך הצעות ישנות שישלחו יד לכיסי האזרחים, אבל לא יענו על ההגדרה הדווקנית של "מסים".

היטל על משקאות מתוקים - נשמע נהדר. היטל על כלים חד־פעמיים - מצוין. אגרת גודש - יופי! ייקור ארנונה - מקסים. פגיעה בהצמדות הפנסיה, פריצת מסגרת התקציב שנקבעה בחוק - אלה בוודאי לא מסים, אז למה לא? קיצוץ מעונות יום לאימהות חרדיות, קיצוץ בתקציבי החרדים והיהדות - זה בטח לא מפריע לבוחרים הפוטנציאליים.

אז כן, טוב שיהיה תקציב וחוק ההסדרים וטוב שיש ממשלה. כל מי שאינם אנרכיסטים מבינים שממשלה רעה עדיפה על "אין ממשלה". גם תקציב עקום ומבולבל עדיף על "אין תקציב", אחרי ששיא טראומת המגיפה מאחורינו. אבל אין שום דבר שהופך את אוסף ההחלטות הכלכליות הרנדומליות האלה למדיניות.

דרוש תיקון בתחבורה הציבורית

התקציב במשרד התחבורה גדל, ההשקעה בתשתיות בעיצומה, כבישים בבנייה, רכבת קלה נבנית ועוד תוכניות שעל הפרק. אבל - וזה אבל גדול - תיקון המצב בתחבורה הציבורית לא ממש מתקדם.

השרה הממונה, מרב מיכאלי, הצהירה לא אחת מתחילת הקדנציה שהתחבורה הציבורית היא לב-ליבה של הבעיה, והציבור סובל. היא יודעת שבהיעדר תחבורה ציבורית תקינה, מהירה ויעילה, עדיין יהיו יותר מדי כלי רכב בכבישים והעומס לא יפחת, אלא להפך. והבעיה אינה נולדה אתמול: זה עשור התחבורה הציבורית רק מידרדרת והולכת.

אף שר מהארבעה שהיו בעשור האחרון - כולל מיכאלי - לא ממש הצליח לייצר פתרון. התוצאה - אנשים מעדיפים כלי רכב, ותל אביב ומרכז הארץ עמוסים בהם לעייפה. במקום שניסע ונהנה בתחבורה ציבורית לכל מקום בכרך הגדול, וגם בפריפריה וממנה, בפועל אין רכבות מהירות, ובחלק מקווי האוטובוס בוצע קיצוץ.

מצבת הנהגים (מספר הנהגים, המורשים לנהוג ברכב מנועי), קטנה באופן כללי, וחוץ מתכנון אין עדיין קליטה מאסיבית של נהגים חדשים (לצד טענות על שכר לא ריאלי, שלא מושך אחרים לבוא לעבוד). לכך יש להוסיף את מחירי המוניות הגבוהים. שום דבר לא מצביע על התקדמות. מלבד תוכניות שהועלו, בחודשים האחרונים שום דבר לא השתנה. לכן, אם רוצים ניידוּת, גם אם זה כרוך בשעות הפקקים, עדיין יש צורך ברכב.

הצפי היה שלפחות חלק מהתקנות ייכנסו מהר, לא צריך לשם כך שנה של עבודה. אם יש טענה שקודמייך לא עשו מספיק, יש בכוחה של מי שעומדת בראש המשרד לקבל החלטות מהירות ולחתום על תקנות. אוטובוס? אם הוא מגיע לתחנה זה כבר טוב. חסרים קווים? הביטו היכן חסר - ובצעו שינוי. לוח זמנים לקוי? תנו הנחיה לחברות לשנות זאת מייד. לזה לא צריך ועדות. רשויות מטרופוליטניות לתחבורה היו פותרות חלק גדול מהבעיה. אבל זה לא אושר, וספק אם יינתן לכך אור ירוק.

הבעיה הגדולה כעת היא שיש ראש, שבכוחו לשנות יחסית מהר דברים מכורח סמכותו, ובמקביל יותר מדי אחראים לנושא התחבורה - המשרד, היועצים, ראשי האגפים, הרשויות המקומיות, מפעילות התחבורה - ובין כולם אין שיח ממצה שמספק פתרונות. חוסר התיאום הזה דופק רק צד אחד - את הציבור.

אילוסטרציה
"הממשלה לא יכולה להסתתר מאחורי ביידן"
מקלב: "שרי הליכוד לשעבר אינם מכירים את עבודת הכנסת"
בן גביר על סער: "פגיעה באינטלגנציה"
ממלכת ירדן מציגה: כך נמנע מכירת קרקעות ליהודים
בנט: "אל תתרשמו מהצעקות בכנסת"
ראש העיר החרדי שיבח את ממשלת השמאל ועורר סערה
דרעי: "כנסת ישראל חייבת לקבע את המאבק בעוני בראש סדר העדיפויות"
הלם: איימן עודה תקף את בן גביר
"חוק החשמל של רע"מ מסוכן לשלטון החוק"
"הכנסת הפכה סופית לקרקס"