ניסויים פיקטיביים: בקואליציה משפרים עמדות לקראת הקריסה

ניסוי השותפות עם רע"מ, ניסוי תקנות יו"ש, ניסוי עקיפת נתניהו מימין, וניסוי עסקת הטיעון • ראשי הימין בקואליציה מתחילים להבין מדוע כל הניסויים שלהם כשלו

ניסויים פיקטיביים: בקואליציה משפרים עמדות לקראת הקריסה ח''כ ניר אורבך מימינה

בינו לבין עצמו, יודה גם שר המשפטים גדעון סער, כי הארכת תוקף תקנות יהודה ושומרון בכנסת היא לא בהכרח הגבעה שכדאי למות עליה פוליטית. הוא העריך שהתקנות יעברו. זה אמור היה להיות התמרון הפוליטי המרהיב, שיחלץ אותו מהסיטואציה שאליה נקלע: צפוף ולחוץ בין פטיש הסקרים האסוניים לסדן חברי מפלגתו - בפרט שאשא ביטון ואלקין, שהולכים ומאבדים את סבלנותם, כך מתפרסם ב'ישראל היום'.

סער קיווה לפייס את הימין בנדוניית התמיכה בהתיישבות, וזאת מבלי לוותר על הצלפה בליכוד. כך גם לא ייתפס על ידי חבריו בממשלה כמי שמלבין את האויב הגדול, נתניהו. המהלך כידוע כשל, אף שגם ממנו סער ינסה לצאת טוב: אם כבר להפסיד בכנסת ולערער את הממשלה, אז שזה יהיה על משהו עקרוני. אולי זה אפילו התרחיש המועדף. ולכן, תחת הרעש התקשורתי סביב העצבים המתוחים של ניר אורבך והפסדי הקואליציה בהצבעות במליאה, נמשכים כל העת המגעים.

אל תיתנו לרטוריקה האנטי-ליכודית החריפה להטעות. מאחורי הקלעים ממשיכים להידבר נציגי סער ונציגי הליכוד. בפגישת משא ומתן ארוכה שנערכה ביום שלישי השבוע, עלתה סוגיית הביטחונות והערבויות שיועמדו לסער, כשעל הפרק דרישתו לשמש ראש ממשלה חליפי ולקיים את סעיף הרוטציה, אם ממשלת הימין החדשה שתוקם כבר בכנסת הזו - תיפול מכל סיבה שהיא.

נתיב אחר שעליו שואף סער לעלות עובר דרך תחנת איילת שקד. שרת הפנים ושר המשפטים מתחילים לתאם כוונות ותוכניות. על הפרק עומדת אפילו מפלגה משותפת, אם יוכרזו בחירות. בסביבת שקד יודעים לספר שהיא הסכימה לוותר ולתת לסער את ההובלה, ובתמורה היא מתעקשת להישאר במשרד הפנים – ולחזק את השפעתה בתחום המשפטי, בעיקר סביב זהות המועמדים בסבב המינויים הבא בבית המשפט העליון.

ובעוד שקד מעוניינת לבצר את כוחה כנציגת בית המשפט ובשימור הברית שלה עם נשיאת העליון אסתר חיות, סער עומד על הגנת בריתו עם הפרקליטות ועם גורמי האכיפה; בשיחותיו עם הליכוד ועם שקד הוא מקצין את דרישתו לשמש פטרון מגן על גופים אלה.

אז מי מונע ממשלת ימין

התחום המשפטי מספק מרחב פעולה משותף לצמד שקד-סער. שניהם מכהנים באופן לא רשמי כנציגי הרשות השופטת בתוך הרשות המבצעת. שניהם גם בנו על כך שהתיק הפלילי שתפריו הגסים הולכים ונפרמים לנגד עינינו – יזיז את נתניהו מהזירה. התקווה לשבירתו של נתניהו המריצה את שקד לצאת להרפתקאה הכושלת של "הימין החדש".

למעשה, עד לקריסתו המסתמנת של תיק 4000 ושלל ה"שגגות" שמתגלות בדיונים בבית המשפט המחוזי, יכלו שקד וסער למכור למי שהיה מעונין לשמוע שעסקת טיעון נמצאת ממש מעבר לפינה, מה שיטרוף את הקלפים ויעלה את שניהם על המסלול המהיר לכיבוש ההנהגה בימין. בינתיים, קורים שני דברים: נתניהו לא נשבר, וסער ושקד מתחילים להפנים שהציבור לא נמס מהכריזמה שלהם, ושבימין פיתחו כלפיהם סנטימנט שלילי.

כך או אחרת, מה שצריך להיות ברור הוא שיש בקואליציה מספיק חברים שהיו מעוניינים להקים ממשלת ימין כבר עכשיו, כולל בראשות נתניהו, ומי שעוצר את זה הוא בעיקר גדעון סער. חסידיו מאומנים לדקלם שאם נתניהו יזוז, תהיה פה ממשלת ימין תיק-תק. במציאות, מי שפרשו מהמחנה הלאומי ורצו על ההתחייבות לא לשבת בממשלה שירכיב הליכוד תחת נתניהו - הם גדעון סער. ושקד. וליברמן. והניסוי שלהם - נכשל.

ככה מכשילים שותפות

אפרופו הניסוי נכשל: הסכמה רחבה נרשמה השבוע מכל קצות המשכן. "הניסוי נכשל" הן המילים האופנתיות במערכת הפוליטית, וגם בקרב עיתונאים מאוכזבים ושבורי לב. הניסוי, ששפני הניסיון בו היו אזרחי המדינה, הוא החזון לשלב מפלגות ערביות בקואליציה; ניסוי שהסתיים במפח נפש: חרף התקציבים הנדיבים והעלמת העין מגילויי הבנה בואכה תמיכה בטרור, התעקשו השותפים להצביע שוב ושוב בהתאם להשקפת עולמם, דהיינו: שאיפותיהם הלאומיות. מי היה מאמין.

זה שנים ידועה בפוליטיקה הישראלית הקונספציה, שלפיה הימין יודע לעשות שלום, והשמאל הוא היחיד שיכול לצאת למלחמה. זו תפיסה שנוגעת בעיקר למדיניות החוץ של ישראל וליחסיה עם מדינות האזור, אך קריסת הברית עם רע"מ והתנהלותה העצמאית של ח"כ רינאוי-זועבי הוכיחו שגם בזירה הפנימית הנוסחה הזו מדויקת.

ברע"מ זיהו את החולשה הפנימית של ראשי הממשלה והקואליציה, והבינו שיוכלו גם ללכת עם וגם להרגיש עם. במבחנים האמיתיים באמת, אין צורך להקריב את הלאומיות הפלשתינית או את התפיסה האסלאמית כדי ליהנות ממנעמי השלטון. אך טבעי היה שגם הכמעט-קונסולית ממרצ, רינאוי-זועבי, תצטרף לחגיגה.

ניסוי השותפות היהודית-ערבית בפוליטיקה הישראלית נפל לא בגלל כשל מובנה, אלא בגלל חובבנות המבצעים. מה אפשר לצפות מרע"מ, כשהיא נטועה בתוך סביבה שבה היא מאותגרת משמאל מדיני על ידי מוסי רז, רינאוי-זועבי, גבי לסקי ואבתיסאם מראענה, וזה עוד לפני שדיברנו על שמרנות דתית או ערכי משפחה, מהסוג שלדמויות כמו ליברמן או מיכאלי, בהתאמה, יש רק סלידה ובוז תהומיים כלפיהם.

שותפות אמיתית, שמכירה ברגישויות ואינה מנסה להעמיד פנים של אחווה אידילית, יכולה כנראה לבוא רק דרך הימין, שלמרות הוויכוח העמוק עם עמדות המוצא של מפלגות ערביות, מסוגל לכבד את השונות ומשום כך לסמן מראש קווים אדומים. לנהל את הניסוי בחוכמה זה לדעת איך לא לגרור את הח"כים הערבים למבחני נאמנות מול המצביעים שלהם, איך לבנות הסכמות מראש, איך לנטרל את התלות הטוטאלית. זה לא מבחן קל ואין ערובה שהימין יצליח בו, אבל לפחות העמדת פנים לא תהיה שם - והמשחק יתחיל מעמדה הוגנת.

ניר אורבך יכול להתאכזב עד מחר מהניסוי שנכשל, ולחתור לפירוק העסק. אבל זה לא אומר שבחירות בפתח: בשביל זה צריך ללכת עד הסוף, לקריאה שנייה ושלישית על פיזור הכנסת. הדרך עוד ארוכה, ויש כבר מי שמכין את הקרקע לממשלת מיעוט. עד אז תמשיך הקואליציה בהנשמה מלאכותית, כשהיא תלויה בשוללי המדינה היהודית, הסוחטים ממנה עוד ועוד מחוות ותקציבים מבלי לוותר על זהותם ועל עקרונותיהם.

"דבריו של אבו מאזן בזויים ושקריים": גנץ על דברי אבו מאזן • צפו
"די, נחנקנו!": דרעי על עליית המחירים • צפו
סערת "50 השואות": אבו-מאזן על היחס של ישראל לפלסטינים • צפו
"הזוי": יעקב אשר על "התכנית למאבק בהדרת נשים בתח"צ"
"בבחירות נדיר אותה ממשרד התחבורה": אבוטבול על מירב מיכאלי
"נתונים מטורפים, הון שלטון": קרעי על יוקר המחיה • צפו
ביבי על המחירים ששוברים שיאים: "הכל עולה" • צפו
פרשת גלעד קריב: נאום האזהרה מהשחיתות של הרפורמים • צפו
יעקב אשר עקץ את גדעון סער: "המחנה הממלכתי הפך למחנה פליטים" • צפו
בן גביר פותח מפלגה - סמוטריץ׳ נלחץ