מה קורה כשהמציאות הכאוטית מכתיבה את הסדר הפוליטי?

נתניהו עושה קולות של בחירות, אבל אין לו לאן למהר • וגם: על הדילמה הקשה של גנץ

מה קורה כשהמציאות הכאוטית מכתיבה את הסדר הפוליטי? דרוכים.

תגובות של חברי כחול לבן לפסיקה של בג״ץ מגלמות משהו עמוק יותר מאשר הסכמה עם אי-הפקעת קרקעות שבעליהן פלסטינים. הן שופכות אור על העתיד הפוליטי קצר הטווח. ח״כ אסף זמיר צייץ בטוויטר: .״לא נאפשר חקיקת פסקת התגברות על בג"ץ״. זה מאוד מאוד חשוב


בדיוק היום גם הודיע בג״ץ שידון בעתירת התנועה לאיכות השלטון נגד עקרון ראש הממשלה החליפי. הרכב

השופטים שיישב בעתירה יעסוק בשאלת מעמדו של ראש הממשלה מבחינת הלכת פנחסי דרעי: האם ההגדרה ״ראש הממשלה החליפי״ קרובה יותר למעמדו של ״ראש ממשלה בפועל״ או שמא לזה של שר בממשלה?


הכרעה כאפשרות השנייה משמעותה פיזור הכנסת בחודשים הקרובים. הכל כמובן בהנחה הסופר-סבירה שחברי הכנסת של כחול לבן לא יתמכו בחקיקה פרלמנטרית המתגברת על בית המשפט העליון.


גנץ במלכוד: מצד אחד, הסיכוי היחיד שלו לדור בבית ברחוב בלפור עובר במימוש ההסכם. מצד שני, מימוש ההסכם עובר (ככל הנראה) בחקיקה נגד ציפור הנפש של בוחריו. בסביבת גנץ מבינים זאת היטב.


בדיוק בגלל זה הם עסוקים בתקופה האחרונה ביצירת תדמיתו כראש ממשלה ראוי. סיפור האאודי והשיירת המלווה קשור לכך, בין היתר. הם לא עושים זאת כי הם חושבים שבהיעדר הסכם יש לו סיכוי להגיע לשם. הם עושים זאת כדי להשאיר איזה 15 מנדטים שישאירו אותו רלוונטי בשדה הפוליטי.


לאחר שאיבד את הקייס של אי ישיבה תחת נתניהו, איבד מטריותו ועבר שלוש מערכות בחירות - לבוחרים רבים זה ייראה עוד מאותו הדבר. במחנה המרכז שמאל יחפשו תקווה חדשה. זו של גנץ כבר נמוגה.


אבל כרגיל בשנים האחרונות, הסיפור האמיתי הוא נתניהו. הוולוגים החדשים שעולים בחשבונותיו השונים נוטעים את החשש שהוא חותר לבחירות. שומר על קשר עם הקהל, מעלים את פרצופו של גנץ מכל פריים בישיבות הממשלה ומנסה להעביר צדדים אנושיים שקיימים בו (ארוחת צהריים, עשיית כושר).


לעניות דעתי זה לא אומר יותר מדי. נתניהו הוא פוליטיקאי שנמצא בקמפיין 365 יום בשנה. תמיד חושש, תמיד בודק, תמיד מגשש, תמיד עם יד על הדופק. על כל צרה שלא תבוא ועל כל מכה שלא תנחת. כרגע, אין לו מחשבה ממשית ללכת לקלפי משתי סיבות מרכזיות:


א. סוגיית החלת הריבונות. לנתניהו מאוד חשוב להעביר סיפוח, מקסימום איזה סיפוחון. הוא מעוניין בחותמת היסטורית שתככב בספר זכרונותיו. ארצות הברית נמצאת בשנת בחירות. עלייה של ביידן לשלטון וכל התכניות מאוחסנות במגירות המאובקות.


אגב, בדיוק בגלל זה אני נוטה לתת משקל לתרחיש של דחיית המהלך בעוד חודשיים שלוש (אוגוסט-ספטמבר). אחת הסיבות המרכזיות שטראמפ מגלה עניין בתכנית הזו קשורה ברצונו לרצות את הקהל האוונגליסטי. ככל שמימוש הסיפוח יתרחש קרוב יותר לבחירות - כך ההשפעה תהיה גדולה יותר.


ב. הגל השני של הקורונה. הדיווחים של הימים האחרונים מעוררים דאגה של ממש. המספרים רחוקים מאוד מתכניותיו של נתניהו והמצב הכלכלי במדינה, שגם כך לא משופר יתר על המידה בעקבות הגל הראשון, עשוי להתדרדר עוד יותר. הליכה לבחירות, מעבר לטירוף הדעת שבדבר, דומה לקפיצה לתוך מערבולת שתחתיתה מוסווית מהעין.


אתה לא יכול לכמת את גודל הזעם שעלול להצטבר ברחובות ואשר ישנה דרמטית את המאזן בקלפי. ועוד לא דיברנו על הפרוצדורה המטורפת בקיומן של בחירות. על כמה ימים זה יתפרס, כמה ייעדרו מחשש להידבקות, איך יעבוד הסדר, האם יחטאו את כל החפצים והארגזים הדרושים ועוד ועוד. בקיצור, יותר שאלות מתשובות.


כאמור, הפיל שבחדר הוא עדין בית המשפט העליון. הסיכויים שיפסול את מתווה ראש הממשלה החליפי גבוהים יותר משיכשיר (אם כי לדעתי קיים סיכוי לא מבוטל שידחה את ההכרעה למועד ״רלוונטי יותר״). ההנחה הרווחת היא שנתניהו לא מתכוון לממש את הסכם הרוטציה.


בהכירנו את האיש, חזקה עליו שהחל לרקוח את הנוזל שיישפך על ההסכם ויאיין אותו. ברם, נדמה שאם בג״ץ יתערב, גם הצורך באיזשהו תרגיל לטרפוד הרוטציה ייחסך ממנו. השופטים כבר יעשו עבורו את המלאכה.

גנץ: תומך במפגינים, חייבים להעביר אך ורק תקציב דו שנתי"
סמוטריץ' מבקש לשמש פרויקטור לחרדים
השר דרעי: לא טרקתי את הטלפון, ניתקתי כי מיהרתי לפגישה
הכנסת דחתה הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת ניגודי העניינים של שופטים
פרסום ראשון: גנץ נכנס לבידוד
דרעי: ההיסטוריה לא תסלח לנו אם אנחנו נגרור את ישראל לבחירות רביעיות
אושר חוק תקנות החירום. ח"כ מיקי לוי: "טירוף מערכות. דיקטטורה"
כינוס מטה בני תורה הצרפתי
ליצמן בתגובה לגוב ארי - "זורע פחד על חרדים לצורך יחסי ציבור"
בצלמו: 'לא נוותר לתומך בטרור' - 'יש להשהותו לחצי שנה מהכנסת'