מעשה מרכבה

השארתה של ימינה מחוץ לממשלה אינה רק תוצר של מערכת יחסים מורכבת ורווית יצרים. יש בה גם מחשבה פוליטית * ניתוח *

מעשה מרכבה

קרבות הטוויטר בין ינון מגל לבנו של ראש הממשלה יאיר נתניהו יותר מממעידים מה חושבים בסביבה הלוחשת על אזנו של האיש שאמש הושבעה ממשלתו החמישית. המסקנא מקריאת הציוצים היא שקיים תיעוב גדול בין הצדדים. ברם, התיעוב שרוחשים בבלפור לצמד בנט ושקד גורם לרבים להאמין שזהו תמצית הסיפור ואין בלתו. אך לא היא, וכדלהלן. 


1. טרם ניגש לשיקולים של בנימין נתניהו, אני מוכרח להדגיש כי בעיניי, בניגוד לטענות העולות וחוזרות, למפלגת ״ימינה״ אין מה לחפש באופוזיציה. בסופו של יום, מדובר במפלגה מגזרית שנואשת לתקציבים ואשר רבים ממוסדותיה נשענים על השאלטר במוקדי השלטון. המהלך שלהם הוא בעיניי טעות ברמה הפוליטית וספק גדול אם יניב תשואה ברמה האסטרטגית. 


רבים רבים מקרב בוחרי ימינה זועמים ורוטנים על נתניהו שזרק אותם לכלבים ונהג בהם בזלזול משווע. מיותר לומר שטענותיהם כמובן נכונות. האיש מתנהג ככפוי טובה חסר הוגנות בסיסית, מנפץ כל קוד אתי ומרסס כל סיכום קולגיאלי. קשה למצוא אדם עם יושר אינטלקטואלי שיסכים עם התנהגותו המכוערת כלפי ימינה. ובצדק. יחד עם זאת, ניתן לשמוע קולות הקוראים למפלגה לבנות את עצמה מהאופוזיציה, למתג את היותה הימין האידיאולוגי ולחדד את ההבדלים מול הליכוד. 


סלחו לי, אבל זאת בדיחה. במערכת הבחירות האחרונה התקוטטו ביניהן מפלגות הבלוק מי נאמנה יותר לנתניהו, מי תשכב על הגדר למענו ומי תלך איתו באש ובמים. ההתקוטטות הזו לא נעשתה על רקע אוזניו המרשימות של בנימין נתניהו או בשל כושרו הרטורי. המאבק הזה התרחש לאור ההבנה כי רוב רובו של מחנה הימין רוצה את נתניהו בשלטון. כולן הפנימו שאם לא ימליצו על נתניהו כוחן עלול להשתנמך. לכן, כשמדברים על מיתוג, על כושר עמידה, על אי כניעה אליו פעם נוספת, על תום עידן ההזדנבות - זה אולי נשמע אטרקטיבי, אבל אין לזה כל משמעות פוליטית אמיתית. שהרי לא משנה כמה ימינה תהיה באופוזיציה ותצעק כל עוד גרונה בה, ולא משנה כמה יחמיאו הסקרים - ברגע האמת בקמפיין הבחירות נתניהו יהיה שם כדי להחזיר אותה למימדיה הנוכחיים. הוא ילחץ על הכפתורים הנכונים של מאוכזבי אי כניסת ימינה, יהלך עליהם שבי, יעצים את תחושת החירום וישאב את רוב קולות המחנה הלאומי. זה הוכח פעם אחר פעם. מה לעשות? רוב הציבור נמצא אצל נתניהו. אפשר לאהוב את זה ואפשר לסלוד מזה, אבל זה המצב.


אין כאן מן הזלזול בימינה. הרגשות אותנטיים והכעס הוא אמיתי. כל זה לא סותר את ההנחה שבריאל פוליטיק הם כנראה שוגים. פוליטיקה בסוף זה משחק של כח. עובדת היותם לעומתיים לנתניהו לא תביא להם הכוח הזה. הדינמיקה הפוליטית כל עוד נתניהו בזירה היא כזו שביום ממש, אבל ממש, נפלא של בנט ושות׳ הם יכולים להביא מקסימום 9-10 מנדטים (בחירות 2013 הן לא הוכחה ליכולתם להביא יותר. באותן בחירות לא רצה מפלגה משמאל ראש בראש מול נתניהו ובנט נהנה מכך). האיומים שלהם באולפנים די ריקים מתוכן. לא צפוי להם לא דיבידנד אלקטורלי ולא נתח תקציבי רווי שומן.


2. אחר שאמרנו את כל הנ״ל, חשוב להבין את הלך רוחו של נתניהו. נתניהו הרי איש חכם ובעל ניסיון. הוא לא פועל רק מהרגש. מי שטוען שאי הכנסתו את בנט ושקד נובעת רק, או אפילו בעיקר, מנקמה, איבה ועיונות חוטא לאינטלגנציה הפוליטית של הפוליטיקאי מס׳ 1 בישראל. רוצה לומר: ברור שיש ברקע גם את הסיפור האישי. אין ספק כי האמוציות ורגשות הטינה קיימות ונוכחות במערכת היחסים המורכבת. אי אפשר להתעלם מכך. אבל שורש העניין ומהות המהלך נעוצים קודם כל בחשיבה פוליטית טהורה.


כפי שהסברנו, ברמה האלקטורלית, לנתניהו אין בעיה להשאיר אותם בחוץ. הוא יודע היטב שבמאני טיים הוא מצליח לרכז את הרוב סביבו. אך בבואו לקבל החלטה פוליטית כה דרמטית הוא מנכה את רגשותיו ושואל את עצמו: האם אני באמת חייב להכניס אותם כעת לממשלה? התשובה היא לא. מדוע? פשוט: כל עוקב פוליטיקה יודע שעיניו של נתניהו נשואות לעבר המחוזי בירושלים. מה שמעניין אותו זה המשך כהונתו כראש ממשלה במקביל להליכיו המשפטיים. במצב הנוכחי, גם ככה אין היתכנות של פירוק הממשלה. הקואליציה מספיק יציבה בכדי להתגבר על מרמורים וסחיטות אפשריות. לא כל ח״כ מלך ולא כל ח״כ קיסר. מספרית, סבור נתניהו, אין צורך בימינה. 


אבל מה יקרה אם, לדוגמא, בזמן שהמשפט יחל להתקדם ולרקום עור וגידים ייוולד לחץ ציבורי כביר על כחול לבן לפרוש? מה עלול להיות אם התמונות של נתניהו מבית המשפט יזעזעו את בוחריו של גנץ? מה יתרחש אז? כאן מגיע החישוב של נתניהו: אם הנדל והאוזר יסכימו להישאר על אף פרישת כחול לבן, הוא יבוא לימינה, יציע להם את תיקי הביטחון, המשפטים או כל מה שירצו, והם, בלי כל ספק, ייכנסו לממשלה. לעומת זאת, אם הנדל והאוזר לא ייאותו, הרי שגם אם ימינה יהיו כעת בפנים - אין 61 לממשלה בתרחיש שציירנו זה עתה. 


במילים אחרות: אצל נתניהו, לפני כל הרגשות, החישובים הם פוליטיים גרידא. ובחישוב הפוליטי האובייקטיבי, קר הרוח, נטול הסנטימנטים - אין לו כעת צורך בימינה. יצטרך אותם בקונסטלציה עתידות? הוא מאמין שהם כבר יהיו שם. נתניהו מכיר את הנפשות הפועלות. הוא מבין היטב שימינה זה לא ליברמן. אם לא הכניסו אותם עכשיו, הם לא יסרבו בקונסטלציה עתידית כנקמה פוליטית להישאר בחוץ. ודווקא בגלל זה הוא מרשה לעצמו לשחק בהם. הוא יודע שעם שלל תיקים בכירים (שיתפנו במקרה של פרישת כחול לבן) וקצת לחץ על הרבנים - כל חמשת הח״כים ייכנסו פנימה. ברור כשמש בצהריים שאם היה לנתניהו חשש אמיתי שימינה לא תצטרף בעתיד היינו רואים אותם אתמול בתוך הממשלה. 


ובדיוק מאותה סיבה נתניהו דאג שעמיר פרץ ואיציק שמולי יישבו בממשלתו ויקבלו משרדים בכירים. הוא מבין שלאחר שנשמט מהם הטיעון המוסרי (יושבים כעת תחת נאשם בפלילים), יהיה לו יותר קל לשכנע אותם להישאר בממשלתו גם בתסריט שכחול לבן פורשים. אחרי שהשניים יאחזו בעטיני השלטון, ייהנו מסוללת מאבטחים וינועו לעבודתם במיצובישי מפואר, לא תדחק בהם הדרך לעזוב. 


נתניהו מהרהר לא מעט על פירוק ההסכם תוך שמירה על כסאו. רק המחשבה שייאלץ לפנות את בלפור לזמן קצר מעוררת בו קבס. תרחיש של ממשלת צרה יושב אצלו חזק חזק בראש. הוא שומר על כמה שיותר ערוצים פתוחים. הנדל והאוזר, שמולי ופרץ, אולי גם פנינה תמנו שאטה. אבל כל זה מתבסס על הערכתו שימינה תהיה שם ביום פקודה. ימים יגידו אם קרא נכון את המפה. אם נביט לאחור, מוכרחים להודות שהסטטיסטיקה לצידו.

לא נאמרה המילה האחרונה
ציר מרכזי בכחול לבן: השר שי יזהר חזר בו
החליט לפרוש! השר יזהר שי הודיע כי הוא מתפטר מהממשלה
ח"כ אזולאי שהחלים מקורונה: "הלב שלי נחצה לשניים" • צפו
ח"כ בוסו: הדיון אם יהיו הפגנות או תפילות הוא אחד המביכים
אושר בקריאה ראשונה: הממשלה תהיה רשאית לקבוע הגבלות על הפגנות ותפילות
ליצמן: את הסגר היינו צריכים לעשות מזמן • לא סתם התפטרתי
ליצמן: "תתפלאו לשמוע אבל יש אדם שעומד מאחורי דבריו, והתפטרתי, אצביע נגד"
הנאום הסוער של השר אמסלם: "אני צריך ללמד אותך מר מנדלבליט"?
שטיפת מוח שמאלנית מתוכננת: "עקב מחדלי נתניהו בניין זה נמצא בסגר"
בעקבות הסגר: בכיר בכחול לבין מאיים להתפטר