המכשירים הכשרים והשוחט יצחק אדלר

לעיתים קורה שאותו סיפור מתגלגל לידך מספר פעמים במהלך הזמן החולף, פעם מתוך עלון, ופעם מתוך ספרון, לפעמים מתוך דרשה, או ספר סיפורי צדיקים ומוסר שאתה נוהג ...

המכשירים הכשרים והשוחט יצחק אדלר אילוסטרציה

לעיתים קורה שאותו סיפור מתגלגל לידך מספר פעמים במהלך הזמן החולף, פעם מתוך עלון, ופעם מתוך ספרון, לפעמים מתוך דרשה, או ספר סיפורי צדיקים ומוסר שאתה נוהג לעיין לעיתות וזמנים, בפעם הראשונה זה מסקרן, ובשנייה זה סוג של מכירים את הסיפור, בפעם השלישית והרביעית זה: ההא, נו אפשר לדלג. יודעים את ההתחלה האמצע והסוף ובאותה נשימה ראשונה, של השורה הראשונה.

אך לעיתים, לפתע פתאום, קורה דבר נדיר: כן. קראתי את הסיפור, מכיר אותו בעל פה. את הספר, את הסופר, את ההתחלה את הסוף ואת האמצע כידוע, אך איזשהו תא אפור באונת המוחין, פתאום מתעורר לתחייה, קם ומרים דגל אדום, בוהק ומהבהב כמו צ'אקאלקה של רכבי חירום והצלה, וזועק לך לתוך מעמקי הלב והתודעה: הלו, זה לא בעצם מה שקורה פה?!

ובאותה נשימה, כשאתה מחבר בין הדבקים, לפתע נפתחות מעייני החכמה, תהומי התהייה, ושאלת השאלות הקדומה וההיפותטית מי קדם למי הביצה או התרנגולת קופצת למחול סירנות אדיר.

המוסר שהסיפור בא להביע, לפתע מתגמד, ומקשה על עצמו – ב'היא הנותנת', בא לחזק במידת שכר וגמולו, מידה כנגד מידה, ההתאפקות, והוויתור הגדול, שגרם להצלת חיים עצומה וגדולה.

ונשאר בתימא, שמא היא הנותנת ומאי דקא חזינן עיננו בהאי עידנא, הגורם לפירוד שסע קרע ומידה כנגד מידה בא ללמדינו על הטוב, ועל המוטב, על הרע והטוב בהדי הדדי.

שמעו ותסכתנה אודיניכן, ואם תירצו הלא תמצאוהו בספר המפורסם "אדרבה - תן בליבנו" בפרק הויתור ושכרו דף 224 עד גמירא דף 239.

"בתימצות הסיפור מדובר על שו"ב (שוחט ובודק) ירא שמים וכשר למהדרין עם מוניטין רב, שו"ב בן שו"ב דורי דורות, העונה לשם יצחק אדלר, אשר באו לעיירתו שו"ב נוספים, אשר פחות מהדרין בקלה כבחמורה, והטרידו את מנוחתם של גדולי הדור בעיירה, אי לכך הוחלט במועצת החכמים להחליט על "כשרות" והעמדת משגיחים בכל בתי המטבחיים שבעיירה.

כמובן שהדבר כרוך במשכורת עבור המשגיח, אך גם בעוד אנקדוטה מסקרנת, בעוד ששאר השו"ב הסכימו לקבל עליהם את הכשרות החדשה מיודעינו השו"ב יצחק אדלר סרב, הייתן למשיסה את מוניטין משפחתו? היאמרו בעיר כי נזקק בית המטבחיים המפורסם למשגיח וכי אין ידיעותיו בהלכה ובנאמנות כבעבר? היה לא יהיה.

ומה גם שהצבת משגיח תנגוס ממשכורתו הדלה בין כך וכך, ומה יוותר למנת חלקו. אדהכי והכי ניסו לשדלו הרבנים כי הדבר נצרך רק לשו"ב החדשים, אשר נאמנותם מוטלת בספק וכי אף נמצאו מכשילים את הרבים, ואף אחד מהם לא מסכים למינוי משגיח אלא עד אם כל בתי המטבחיים שבעיירה יושגחו על ידי משגיח.

לא נלאה אתכם במאמר זה כי אם נסכם שאף לא הועילו איומים, ועד אשר נקלעה למיודעינו הצרה ואיש לא פקד את חנותו, היה מאוחר מאד לתקן את הדבר, כי נשבר מטה לחמו, ופניו לא היו לו להלך בעיר, אז החליט במר נפשו לעזוב את העיר, ולנדוד לארץ אחרת.

גם בסוגיה זו נערמו לו קשיים האם להיפרד ממנו כבשאר אנשים אשר מהגרים מהעיירה או שמא מאחר והמרה את דעת רבני העיר שייפרד ויעזוב את העיר ללא הכרה רשמית ומסיבת רעים כנהוג שם.

לבסוף הוחלט בצעד חריג לערוך לו מסיבת פרידה כנהוג, ואף שם בקעו קולות של מחלוקת ומדון, אך בסופו של עניין עזב יצחק אדלר את האדמה האירופאית הארורה והגר לאמריקה, כבכל סיפורי המוסר, יצחק ניצל מהתופת שמחקה עיירה שלמה, ואף הצליח להציל עוד משפחה נוספת מהעיירה קודם שנספתה על ידי שליחת מסמכים ותעודות יציאה".

כאן מסתיים הסיפור המדהים כיצד ויתור הציל את המשפחה כולה. ולפתע תוך כדי קריאת המעשה בקעו בליל של קולות מהרחוב הסמוך לידי, קולות של הפגנה, של מדון ומריבה, כרזות ומהומה, על מה? על חנויות שלא מסכימות לקבל על עצמם את החלטת מועצת רבנים או וועדה שקמה לה להענקת "כשרות".

כאן בבני ברק, העיר, שנת תשפ"ב 2021 למניינם. ואף בירושלים תובב"א, כאן, בארץ ישראל.

אכן, לא מדובר כאן על בשר, שכידוע הכשרות על בשר, נתונה לוועדי כשרויות כאלה ואחרים, ולכל אחד ואחד יש די פרנסתו ברווח, המדובר כאן הוא על מכירת מכשירים אלקטרוניים המייבבים לאפרכסת בעליהם קולות וצלילים, הקרויים כאן במדינתנו טעלפאן, או בעברית צחה, מכשירים סלולריים, נגנים, וטאבלטים. ועל דא ניטשת המהומה.

אלה מסרבים מחמת עלויות וקשיים בירוקרטים ופחד מהגבלות והתערבות במסחר הקמעונאי, ואלה טוענים לשמצה כי חייבים כל החנויות בעיר להשיג כשרות, ולהעמיד פיקוח ומשגיח בדרכם שלהם.

הנה כי כן, אותה שיטה, אותם איומים, ואותה דרך של לפני כ-80 שנה, שבה החלטות מועצת העיירה על הפרט צוברות להן כעסים ומחלוקות, ובמו ידיהם מביאות את הצר הצורר, אש המחלוקת, הלבנת פנים, פגיעה בפרנסת הזולת, אל תוככי המחנה.

כאז גם היום, כך עולות בי המחשבות, מה שלימדונו חז"ל מוטב יפיל אדם עצמו לאש ואל ילבין פני חבירו, ומחל ד' על כבודו למען השלום, ועוד ציטטות מרובות המדברות על מעלותיו של השלום לעומת גנות המחלוקת וסכנתה אשר כל באיה לא ישובון.

עוד עולים לי פסוקים מפורשים החל ממקרא בראשית בפרשת דור הפלגה "הן עם אחד ושפה אחת וגו' ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות", ודרך פרשת משפטים "והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני". ורבים כמותם פזורים ואסופים בכל כתבי הקודש ומקורות חז"ל. וציטטה הידועה לכל "בן אדם לחבירו - זה אש!"

אסיים במה שפתחנו, הסיפור שבא ללמדנו מוסר השכל בכח מעלת הויתור ושכרה, מוכיח וטופח על פנינו בד בבד על סכנת הויכוח, והמחלוקת, אחד ניצל, והציל אשר יכול היה. ואילו השאר, אבדו ונספו הם וכל אשר להם.

הבה נביט ונסתכל על מה שבאמת מוכיח את מעשינו ודרכינו, ולא רק את הצד הטוב והמועיל היפה והשכר המגיע בעקבותיו.

יתירה מכך, בואו ונשים הדברים מול פנינו! שלא נחזה במו עיננו חלילה את העונש והאש המתפשטת בקרב המחנה, וכבר ראינו לא מכבר שלא חסה ולא חמלה מידת הדין על שארית הצאן וכילתה בחימה זקן וצעיר ובתי התפילה שממו מאין יוצא ואין בא בשעריהם במגיפת הקורונה.

הייפלא מד' דבר? ומי העלה אי פעם על בדל דעתו כי כן יקרה וכל בתי התפילה "מקדש מעט" אף הן יחרבו וישוממו אף בחודשי הרחמים והסליחות, ובימים נוראיים של ראש השנה ויום הכיפורים, בית המקדש נחרב על שנאת חינם, ואף בתי מקדש מעט יחרבו גם הם?

זה הסיפור כולו, בא ר"ע והעמידן על אחת, מה ששנוא עליך לא תעביד לחברך.

בן אדם לחבירו – היא ההלכה הראשונה, והסעיף הראשון אף בהלכות כשרות!

קודם לכל ההלכות כולם.

הגר"ב שרייבר: תרבות יוון בדרך הלימוד
חג האורים • האור שמסתתר מאחורי היוונים והמתייוונים של 2022
הון, שילטון ועולם תחתון: בשביל מה אתם שמה?
בשידוכים?! הקשר האמיתי נוצר אחרי הנישואים
מה היה? מה יהיה? פרנויה על רקע העבר והעתיד שפעמים קוטעת חיים
הספד הגרי"ג אדלשטיין על הגר"א ארלנגר
קצת יותר ממה שידעתם על 'שמחת בית השואבה'
חג האסיף: הסוכה - מקום וזמן לעשות 'חושבים'
על מה יום כיפור - לא יכול לכפר?
20 שנה אחרי: נותרו הקונספירציות האנטישמיות בעניין אסון התאומים