הרהורים על אסון מירון: הסוד הגדול

מירון. רבי שמעון בר יוחאי. ל"ג בעומר, בַּר יוֹחַאי נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁרֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ. קולות הצהלה, השירה הפואטית המרטיטה לב כל אדם, המ...

הרהורים על אסון מירון: הסוד הגדול

מירון. רבי שמעון בר יוחאי. ל"ג בעומר, בַּר יוֹחַאי נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁרֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ.


קולות הצהלה, השירה הפואטית המרטיטה לב כל אדם, המנגינה הסוחפת בכיסופי קדושה רוחניים שמימיים המדביקים נפש כל יהודי אל היכלא דלעילא, נגדעו, נדרסו, למוות. ליגון לשאול, לבכי ויגון, לאבל ותוגה, עם חיים שלמים. שנמשכו בזה אחר זה אל האדמה אשר פצתה את פיה, וחבוש על כל ראש אבל אפר שק ומספד.


קולות השבר והיגון, התערבלו להם כבמין עשן בערפל סמיך יחד עם קולות החמלה. השאגה מלב, עם קולות הטרוניה. ההלם, עם עדכונים נוספים. כשכל צרה הגדולה מחברתה משכיחה את הקודמת לה, וכל נפטר נוסף ממעיט מהידיעה הקודמת לה.

ואט אט גוועים, הקולות, ממדי האסון מתבהרים, הערפל הסמיך מתפזר לאיטו יחד עם קרני שמש חדשים וזריחה שפוצעת את השחר ואת הלב גם יחד, כאילו כלום לא קרה. ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף, מה לה לשמש החייכנית הזו ולטרגדיה האנושית, את עבודתה תחיש נאמנה, כאילו זועקת מן אדמת השמים התכולים, יש סדר לבריאה, יש תוכנית. אני חלק ממנה, מונוטונית. קבועה בחלל. מאירה גם כשחשוך בנשמה, גם כשיגון עוטף, גם כשלב נשבר, ואז ממשיך להיסדק, אט אט, עד שחדל מפעום, עד שחדל לפעום, ונעשה כמין שמש, שאת עבודתו עושה, בלי אינטגרציה לשכול, ליגון. יש סדר, יש תכנית. אני חלק ממנה, אעבוד עד אשר דם בחללי לא יזרום.


עם ההסתגלות, המאולצת, לסדר הבריאה, לתוכנית ה'קוסמית', החיים שעדיין רוח ממללא בפיהם, ממשיכים לאחוז תאוצה, ונשטפים בזרם הקיומי השוטף. תשובות, הזיות, תרומות, נחמות, משפטים, כתבות, מאמרים, והנה גלגל חיים שלם וחדש נוצר כאן, מערכת משנית לחיים עצמם, עיסוק במוות שנותן המון חיים, ואנרגיה, עשייה, וסיפוק, צדקה, ומצוות, כאן מתוך השאול, כאן מתוך השחור.


פרקי תהילים, ומשניות, סיומי ש"ס ואגודות אגודות, של קבלות טובות והנצחות, עמותות שמגלגלות את מנופי הענק של עצם חיותם פועלות בשיאם כמו סכר שנפרץ. והנה עוד יוזמות, עוד איש חסד עוד גיוס המונים, כולם כאילו כולם רוצים, לערבב בערפל חדש, את העשן הסמיך המיתמר ועולה מהלב השרוף והכלה.

אתרא קדישא מירון

וזהו. כך זה נמוג, אט אט, הסדר והתוכנית השתנו להם לא מעט, קילפו את עור הפנים של הלב החם, הפכהו למצולק, לבן וחיוור, קצת אדום בקצהו, אדום מדם שפורץ, דרך ובין שריפות ואפר. ומשווה עצמו בשקר, לפרחי כלנית ביום אביב, וקיצית שמש.


איש איש לדרכו פונה, ברחוב אף לא יורגש שום הבדל, גזירה בת אלפי שנים קבעה כי זכרונו ישכח מהלב, גם אם ייזכר פעם בשנה, ביום הזיכרון, גם אם עם כאב, שלל המאכלים, הצבעוניות של הכלים החד פעמים עם השתייה המוגזת המקפצצת בצחוק של ילדים, שזה עתה נולדו, שלא ידעו ולא הכירו, שרק יכתבו או יאמרו בחיפזון ילדותי, היה לי פעם אח, אבא, דוד, אחיין, אבל הוא נפטר, פעם, לפני המון זמן, בל”ג בעומר במירון, כן בבר יוחאי, וימשיכו לרטון על במבה ביסלי או דוריטוס שקצהו נחלק, או שבכלל מגיע לו עוד אחד...


התסריט הזה ידוע, הוא קבוע. עם אותו סדר, עם אותה תוכנית, בת אלפי שנים, של בריאה. של אמונה, יש שיאמרו ככה זה העולם, ויש שיחטטו בבורות שיחין ומערות להתנחם באיזו אפונה, שהושלכה לטמיון, ללא הצדקה, שעלתה השמימה וקיטרגה, והביאה עלינו אסון ומהומה.


נו שויין. יש סדר ויש תוכנית. אך לא זהו הסדר והתכנית האמורה בספר בראשית. הבה נאיר את העם, ואור תורה נפיץ. גם אם הוא נפיץ, כדי שנלמד את הסדר ואת הבריאה, כדי שאסונות לא יקרו, כדי שאת השיטה עצמה נלמד. לו לפחות כדי שנבין את הסוד הגדול. של כל אסון ואסון.


(ועל כך אי"ה במאמר הבא.)

פינוי הפצועים מאסון מירוןשחרית במירון
הפעולות המיידיות שאמורה הממשלה החדשה לבצע בנושא נדל"ן
טור דעה: האם סמוטריץ' היה יכול למנוע את ממשלת השמאל?
פרשת נשא: האם כהן רווק רשאי לברך ברכת כהנים
טור דעה: לאן לברוח מהסכנה?
מחיר למתמגן - תוכנית חירום לאומית
הזוועה שלא תישכח. התקווה שלא תיגדע / מיכאל זורגר
הרהורים בעקבות אסון מירון
הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית והאחים המוסלמים - היינו הך?
מנסור עבאס - בשורה אמיתית או אחיזת עיניים?
צה"ל: אותות הוקרה בשווי 10 מיליון שקלים