הגר"ב שרייבר: תרבות יוון בדרך הלימוד

הזהירות הנדרשת מ'תרבות יוון' שנכנסה בתקופה האחרונה בדרך הלימוד • דברי הגאון רבי בונים שרייבר שליט"א שנאמרו במסיבת חנוכה בישיבת נתיב הדעת "רבותינו האריכו...

הגר"ב שרייבר: תרבות יוון בדרך הלימוד

הזהירות הנדרשת מ'תרבות יוון' שנכנסה בתקופה האחרונה בדרך הלימוד • דברי הגאון רבי בונים שרייבר שליט"א שנאמרו במסיבת חנוכה בישיבת נתיב הדעת

"רבותינו האריכו לבאר שעיקר מלחמת יון היתה על כך שהם העמידו את השכל של האדם במרכז, והיהדות גורסת לא כך, אלא צריך לקבל וכו' כפי שמבואר בספרים". פתח הגאון.

"אך אני לא מבין" - שואל הגר"ב; "אנו לומדים סוגיא. ומנסים להבין. יש אביי ויש רבא, יש כל מיני דברים לא מובנים. אז איך אנחנו פותרים אה הבעיה - מפעילים את השכל ומנסים להבין כל אחר לפי השכל שלו. למה זה לא תרבות יון. הרי אני מנסה להבין את אביי ורבא לפי השכל שלי. אם אביי ורבא לא היו מקדימים אותי. אלא היו מעמידים את הנידון לפני שאוכל להכריע בו לבדי. הייתי אומר מה שנראה לי בנושא. אלא שאביי ורבא כבר הקדימו אותי ודיברו על כך לפני - אז אני מסביר אותם לפי ההבנה שלי, או בעצם אתה בונה את כל התורה לפי השכל שלך. א"כ מאי שנא מתרבות יוון, למה זה באמת לא ככה?"

פעם אמרתי לרב שך איזה שטיק׳ל תורה ברמב"ם. הוא אמר לי "אהה אומר סברא ולוקח את הרמב"ם כקרבן. תלמד רמב"ם ואת הסברות שלך תקח לקרבן..." מה הפירוש. הרי אני מנסה להבין. וצריך להבין. וכך אני מבין.

אלא שאם זה עובד כך שאני מחליט שכך צריך להיות כי כך אני מבין וכך מסתבר. וממילא אביי ורבא צריכים ליישר קו עם הסברא שלי. והרמב"ם צריך להסתדר עם השכל שלי - זו תרבות יון. אך אם זה עובד להיפך - אני לומד את הרמב"ם. ומנסה ליישר את השכל שלי לפי מה שהם אומרים ־ זוהי התורה. איך אפשר לדעת לעשות את זה. הרי הם לא הסבירו. ואם זה בגלל שכך אני מבין, אז שוב זו תרבות יון.

מה התשובה. אם אני מפעיל את השכל שלי ואוסר סברות ומנסה להסביר את אביי ורבא לפי השכל שלי - זו אכן בעיה, כביכול השכל שלי זה כל התורה והתורה צריכה להסתדר עם השכל שלי. זו תרבות יון אך תורתנו הק׳ "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע" וכו' - התורה עוברת מדור לדור, יש מסורת, מקבלים רב מפי רב מפי רב, ורק לפי התורה שקיבלנו אנו מנסים להבין. אני מוציא את השכל שלי מהתורה. כך אמורים ללמוד. מי שמבין יותר טוב מכל מה שלימדו אותו ומכל מה שכתוב בספרים וממה שאמרו אלו שקדמו לו. אך הוא מבין אחרת - אז מה וה קשור לתורה ולקב״ה. השכל שלך הוא הקובע. זוהי תרבות יון.

מישהו פעם שאל אח הגרב"ד מה מצאת אצל ר' חיים. מה חסר לך ברעק"א. הלך הגרב"ד ושאל זאת את הגר"ח עצמו. אמר לו הגר"ח: "רעק"א מלמד אותך מה להגיד, אני מלמד אותך מה לא להגיד".

פעם שמעתי שיחה מאיזה יהודי מפורסם ז"ל, ובמהלך כל השיחה שלו הוא הסביר למה המצווה היא לשים בבגד דוקא ציצית, למה לא 'בננות' (כלשונו). זו היתר. השאלה. והתשובה כקצרה היתה שככה זה יותר יפה. זו אמנם דוגמא קיצונית, אבל גם אנחנו לפעמים קצת ככה. שאנחנו מנסים לסדר את התורה לפי השכל המצומצם שלנו ומנסים להסביר לפי השכל שלנו טעמא דקרא של דברים גבוהים וסתומים. הרי הקב"ה ברא תפוחים ואנחנו לא מבינים איך הוא עשה את זה, אז איך את התורה תוכל להבין לפי השכל שלך? הדרך שלנו להבין היא ע"י 'משה קיבל תורה' - לקבל את התורה ממי שקיבל במסירת התורה מדור לדור.

בזמני היה איזה בחור בישיבה שבא פעם לר' שמואל ואמר לו שטיק'ל תורה שלם עם כל מיני סיסמאות וקלישאות. ר' שמואל כל הזמן התאפק ושתק. כשהבחור גמר לדבר אמר לו ר' שמואל אתה נהנה מזה - שיערב לך. זה שעשוע גרידא. תורה זה לא. רק אם אנו מנסים להבין לפי מה שקיבלנו מרבותינו זה תורה. בדורנו כל אחד מנסה להבין לפי צמצום שכלו. במקרה הטוב זה דבר חכמה סתם. במקרה הפחות טוב זה סתם שטויות.

הרמב"ן כותב על אריסטו היווני הרשע שהכחיש 'כל מה שלא השיג בשכלו’. וכל אחד יבדוק בעצמו אם הוא לא כך גם כן, אם הוא מוכן לקבל גם מה שלא הבין בשכלו, אחרת זה כמו אריסטו, זו תרבות יון.

בחור אמר לי השבוע אתה שטיק׳ל תורה. והוא רצה לומר שלולי דברי רעק"א אפשר להבין משהו. ולשונו היתה שלפי רעק"א אינו מובן. אך לפי מה שאנחנו אומרים וכו'. א-מאן דאמר. מי אתה שיש לך הבנה נגד רעק"א. פעם אאמו"ר דבר עם החזו"א ורצה לחלוק על אחר מהראשונים, אמר לו החזו"א שבעצם אפשר לחלוק גם על ראשונים. זה לא תנאים או אמוראים. אבל מה, טיפש לא צריך להיות, אתה מבין שהם הבינו יותר טוב ממך.

אני רוצה לומר דבר קצת חריף. יש היום ספרות עניפה של "מחשבה", פעם זה לא היה, זה אמנם דבר מצוין, אבל למה פעם זה לא היה קיים, הרי היום לא יותר חכמים מאז. מה קרה בחמישים שנה האחרונות. הענין הוא כמו שדיברנו, היום אנשים לא אוהבים לקבל, כל אחד חייב להבין לבד. ובעומק הדבר זה נובע מגאווה. אתה רוצה להבין לבד תבין. אך למה נראה לך שאתה מבין. אתה חושב שכל התורה וכל היהדות זה לפי הרמה של השכל שלך וזהו? בזה זה נגמר? צריך להיות שוטה כדי לחשוב כך, הרי מדובר כאן על דברים גבוהים שאין לנו כל אפשרות להשיג בשכל פשוט. יש כללים אז לומדים את התורה בהבנה נכונה, לקבל מרב, לקבל ממה שמסבירים הראשונים. אחרת זה יכול להיות מאד מעניין ונחמד. אבל תורה זה לא.

יש היום כל מיני "שפות חדשות", כל סיני סברות שלא שמעתם אוזן מעולם, אף אחד לא דיבר כך מעולם, יתכן שלפעמים זה מאד מעניין, אבל אנחנו הגענו כאן כדי ללמוד תורה, כדי להבין את תורת ה׳. לא כדי לחפש פילוסופיות מעניינות.

היו אמנם שינויי נוסחאות בדרך הלימוד בכל הדורות. אך אף אחד לא ניסה להבין את התורה עם הסברות שנראות לו ועם מה שנח לו, כולם למדו את התורה כפי שקיבלו ר׳ חיים היו לו חמישה תלמידים. הגרי"ז, ר׳ ברוך בער, ר' שמעון. ר' אלחנן, והאמרי משה. כולם היו תלמידים של ר' חיים. אך לכולם היה נוסח שונה ואף אחד לא אמר מה שהשני אמר משום שבאמת כל אחד לומד כפי דרכו, אך המכנה-המשותף הוא שכולם ניסו לומר כפי שקיבלו מהגר״ח.

סיפר לי הג"ר שרגא גרוסברד. הוא למד אצל ר' שמעון, וזמן אחד הוא הלך לחיזוק אצל ר' ברוך בער. ור' ברוך בער אמר שיעור על אין איסור חל על איסור. אחרי השיעור ניגש אליו רק שרגא ואמר לו שר' שמעון ג״כ דיבר על השאלה הזו. והוא אמר שבאין איסור חל על איסור - אמנם האיסור לא חל, אך סיבת האיסור קיימת. אמר לו הגרב"ב שח"ו. אסור לומר כך. מה זה 'סיבת האיסור'. וכי אנו יודעים מהו הטעמא דקרא. למחרת אמר הגרב"ב שיעור נוסף וייסד שבאין איסור חל על איסור אמנם האיסור לא חל אך החפצא של האיסור קיימת. הוא הגדיר את זה 'חפצא' והוא הגדיר את זה כ'סיבה', אך שניהם לדבר אחד נתכוונו. וכך זה בכל התורה. כשמנסים להבין את התורה ע"י שמקבלים מרב מכוונים לאמת.

אם אנו באמת שמחים על כך שתרבות יון נכשלה - עלינו להיזהר לא לשחזר אותה חלילה.

ישיבת נתיב הדעת | הגר
בני משפחת מטופל התפרעו ותקפו צוותים רפואיים בביה"ח בהר הצופים
וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ: שמחה שאינה תלויה בדבר
על מה ולמה: צום גדליה – מדוע צמים?
לקיים את צוואת החזון איש – חשמל כשר בכל רחבי ארצנו
'רוח אחרת' – הציבור החרדי מתחבר לארצו
תורת ה' על כסא הנאשמים • מאמר חשוב ונוגע לכולם
ט"ו באב – עצמיות, פנימיות ויציבות
'סליחה שנצחנו' – מוסר המלחמה התורני מול האיוולת המערבית
טור דעה: מדוע נחרב בית המקדש?
העם היהודי אינו חצוי, הוא הכריע בברור!