'אלול' יראה או אהבה? היתכן..

מהצד האחד אנו אומרים ש'אלול' הוא ראשי התיבות של "אני לדודי ודודי לי" הרי אהבה, ואילו מן הצד השני על תקופת אלול קוראים "אריה שאג מי לא יירא" יראה יש פה. איך זה מסתדר?

'אלול' יראה או אהבה? היתכן.. 'הסבא מסלבודקה' בישיבת חברון בעיר חברון

מצד אחד - אימת הדין ידועה לנו מכפי שהיה נהוג אצל כל גדולי ישראל, ומהידוע לנו ממה שמיוחס לרבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע"א סנגורן של ישראל שאמר שאפילו הדגים שבים רועדים הם מן הדין הנורא, ושמענו על גברא רבא מחכמי פורת יוסף רבי בן ציון אבא שאול זצוק"ל שהיה זע בהליכתו מאימת הדין. אכן אריה שאג מי לא יירא.


אומנם מהצד השני - זו תקופה של קירוב בתורה ועבודה, כך היה אצל הסבא רבי שמחה זיסל זיו ברוידא מקלם והוא זמן שמסוגל לקירבה גדולה כלפי מעלה, אני לדודי - ודודי לי, אני לו והוא לי, ולהתעוררות לקירבת ה' כפי שהיה אצל הגר"א והמהר"ל בציטוט הידוע; "כשיקחו הדברים לשם שמים יוסיפו אומץ ושמחה רבה בגדולת המוחין" ואם יהיה אני לדודי, אזי יהיה דודי לי.


יראה.. או אהבה.. מה קורה פה? ... וכי מבלבלים אותנו? חלילה לנו אבל..

מאי דרכא די נזיל בה ומאי עובדא די נעביד? ובנתיים הקושיא בעינא עומדת...


קשיא היא קשיא כמובן, והקשיא הזה עמד איתי המון זמן וכנראה שהתפללתי לבורא עויילום וכי הלכה היא ואיך מורים? עד שהגיעה השעה.. בעודי עומד בבימ"ד מול הסיפריה שערי אורה נפתחו, אני רואה איזה ספר מולי ותוך כדי ריפרוף נפתח לי הספר בדיוק במקום שסידר לי את התירוץ הגדול ביישוב נורא, כל סיעתיה דישמיה וההשגחה הפרטית שלה.. אבל זה היה ממש טאקע מיירדיק...


ומצאתי שהביאו ספרים וסופרים, ואמרו בשם הזוהר בתיקונים, וכך אומר לנו רבי שמעון בר יוחאי: האיך יבוא האדם לקיים 613 מצוות, כל כך הרבה? כל כך גדול? 613 וזה המון! חייבים דרך נאותה שבה יוקל על האדם להלך בה כדי לאוחזם בידו, היכן הכלי שבו יוכלו להתקיים כל ה-613 מצוות בידו והדרך אייהי?


אז אומר הזוהר כשהתקבלו 613 המצוות, הן חולקו לאדם שיהיו לו מ-2 כיוונים, חלק בימין שלו וחלק בשמאלו.


365 מצוות שנאמר בהם 'לא תעשה' ניתנו לו משמאלו-כי שמאל -זו מידת היראה שהיא הגבורה שלו שיראה 'לא לעשות' מצד יראה ופחד ממלכות האל. וזה כנגד יצחק אבינו שהוא נקרא "פחד יצחק" משום שכשהוא נעקד -ברח היצר הרע מרוב יראתו של יצחק ולא היה יכול השטן להשגיחו ולא לשלוט בו. ולכן כששומע שופר בורח ונתבלבל משום ששופר האיל מזכיר את העקדה והוא לא תופס במה שקרה שם ומפחד משום שהיה שם פחד ולכן ראוי שיתקעו בדיקדוק רב עם תוקע כשר וירא שמים אמיתי באמת - בשביל שיהיה לו ממי לברוח.


ו-248 מצוות עשה מצוות שנאמר בהם 'עשה' ניתנו לו מימין- כי ימין -זו מידת האהבה שמרוב אהבתו את הבורא יראה 'לעשות' מצד אהבת ה' והדר גאונו. וזה כנגד אברהם אבינו-שיעמוד במקום שעמד אברהם ומשם יעשה את מצוות עשה, והיכן עמד אברהם -בדרגת אהבה- הרי נאמר אצלו "ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד", ואצלנו נאמר "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך.


הרי ששייך יראה ושייך אהבה ואלו הם 2 כלים לקיים את המצוות. שלולא הם ספק אם יכיל האדם את קיום המצוות בכלל. והרי ראיה גם - על זה שנצרך גם יראה גם אהבה כאחד, אחד מימינו ואחד משמאלו. וששייך שיהיו ביחד.


אם כן נשאל איה מגיעים לאותם 2 הכלים שיכילו את כל 613 המצוות? הכלי האחד שנקרא יראה שהוא מחזיק ביכולתו להכיל קיום 365 מצוות לא תעשה, והכלי השני הנקרא אהבה שהוא מחזיק ביכולתו להכיל קיום 248 מצוות עשה. ?

ונתנה תוקף..

ליתר דיוק הרא"ה בספרו 'החינוך' מונה רק 270 מצוות שעל אדם לעשותם - בנסיבות רגילות. מהם 48/מח' עשה. ומהם 222/ברך' לא תעשה. וסימנו - לבי ער'.


איך משיגים את הכלים האלה לקיים המצוות?

עונה הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ב' בהלכות א' וב' - ישנה דרך אחת בלבד להשיג את שניהם יחד, וכך כותב:


"האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאוהבו וליראה ממנו שנאמר ואהבת את ה' אלוהיך ונאמר את ה' אלוהיך תירא, והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו?" (יראה ואהבה כיצד?)


(האהבה לבורא)

"בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דויד צמאה נפשי לאלוהים לאל חי. וממעשה ריבון העולמים יהיו פתח למבין לאהוב את השם כמו שאמרו חכמים בעניין אהבה-שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם (ומ'ילקוט שמעוני'-דורשי רשומות אומרים: רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם למוד 'אגדה', שמתוך כך אתה מכיר את הקדוש ברוך הוא ומדבק בדרכיו. ואם עשיתם מה שעליכם, אף אני אעשה מה שעלי)"


(היראה לבורא)

"וכשמחשב בדברים האלו עצמן (מה שאמר לעיל - בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ) מיד הוא נרתע לאחוריו, ויירא ויפחד ויידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומד בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות כמו שאמר דויד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו"


אזי הדרך היא אחת ל-2 הכלים והיא יתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, ומזה - תוך כדי כך הוא ייראו ואוהבו. ועל ידי כך יהיה לו הכלים לקיים את המצוות, יראה - מ-222 מצוות לא תעשה, ואהבה ל-48 מצוות עשה. והרי ראיה שניה לזה שאהבה ויראה יכולים להיות כאחד.


הראייה שלישית דשייכי יראה ואהבה כאחד - היא מצוטטת מ'תנא דבי אליהו רבה' כח':

"מה בין אהבה ליראה? משלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני עבדים. אחד אוהב את המלך ומתיירא ממנו, ואחד מתיירא ממנו ואינו אוהבו.

הלך המלך למדינת הים.

האוהב את המלך ומתיירא ממנו עמד ונטע גנות ופרדסים וכל מיני מגדים,

הירא ואינו אוהבו ישב לו ולא עשה כלום.

כיוון שבא המלך ממדינת הים ראה גנות ופרדסים וכל מיני מגדים, סדר לפניו מיני המגדים שנטע כנגד דעתו של אוהב שיראה שחשובים אצלו, כיוון שנכנס האוהב לפני המלך וראה כל מיני מגדים סדורים לפניו נתקררה דעתו נגד שמחתו של מלך.

הירא ממנו ואינו אוהבו - כיוון שנכנס המלך לביתו - כל מיני חרבות סדר לפניו כנגד דעתו של הירא, כיוון שנכנס הירא לפני המלך וראה כל מיני חרבות סדורים לפניו נזדעזע דעתו כנגד קצפו של מלך"


עוד בעניין האהבה - איך צריך להיראות האהבה בינינו לבין בורא עולם, בזמן ימים נוראים אנו יודעים את ההיזהרות וההימנעות מקולות יתירות או חששות כגון חלב נוכרי או פת עכו"ם אף למקלים ה"י - אנו מכירים פחות או יותר את צד היראה גם מההלכה וגם מגדולי ישראל, אבל מצד האהבה והקירבת ה' שדיברו עליה בחודש זה, יהיה מאוד עדיף שלא נפספס את הרגע הזה ושנמצה את ההארות הנשלחות לנו בחודש זה ובשביל שלא נרחיק את קוב"ה מדעתינו חלילה דוקא 'ברגעים אלו' שהוא עצמו מתקרב אלינו, - נביא מעט בשמו של רבי אליהו וידאש בעל ה'ראשית חכמה' שכותב לנו מלפני 450 שנים בעניין "קירבת ישראל וקוב"ה כיצד", שאם לא גילו לנו, אזי מן היושר הוא שנדע מה וכמה הוא לנו משום שאנו סביבו במצוות במשך 24/7:


הפסוק ב'דברים' לב' אומר: "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו" מהו העניין דוקא במילים 'חלק' ו'חבל'?. ומביא את המשל מהמדרש על אחד שהוא מושלך לתוך המים ומושיט לו הקברניט את החבל ואומר לו; תפוס את החבל הזה בידך ואל תניחהו, ואם תניחהו - אין לך חיים. כך מציאות הנשמה; היא משולשלת מלמעלה למטה כחבל הזה - ראשה אחד בידו וראשה השני בגוף האדם, וכל מציאות האהבה והדבקות הוא לידבק בחבל הזה וליקשר בשורש נשמתו הדבוקה בו יתברך.


וכמו שימצא חפץ בעניין עשיית המצוות, כן ימצא בעסק לימוד התורה - שיגבר בו רצון הנפש ויתבטלו כל חושי הגוף ותדבק נפשו בעיון התורה עד שלא ירגיש דבר בדברי העולם הזה - וכן בדיוק צריך שתהיה לאדם אהבת הקדוש ברוך הוא. וצריך המבין להבחין בכל מעשי בראשית ולתת קשר וסיבה לעילת הדבר עם מעוללה ובזה ידע ויכיר שבורא אחד לכל וכולם ניתנו מרועה אחד בפרט כאשר ידע עוד שמעשי בראשית נדרשים בתורה - למעלה בשמים ולמטה בארץ.


ומביא את ציטוט הזוהר; בוא וראה - בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם, ברא שבעה רקיעים למעלה וברא שבע ארצות (יבשות) למטה, שבעה ימים (ים) ושבעה נהרות, שבעה ימים ושבעה שבועות, שבע שנים ושבע פעמים שבע, שבעת אלפים שנה שהעולם הווה, והקדוש ברוך הוא מאיר ביותר בשביעי של הכל, שבעה שחקים מלמעלה ובכל אחד ואחד כוכבים ומזלות ושמשים המשמשים בכל רקיע ורקיע ובכולם מאלו- הם מרכבות אלו מעל אלו, וכל אלו בשביל לקבל עליהם עול מלכות ריבונם.


וכאשר יבחן האדם כל החסדים שהיטיב הקדוש ברוך הוא עמו בפרט מיום שיצא לאויר העולם עד עמדו במצב איש - לא יספרו מרוב, באופן שיתחייב לבורא עבודה מאהבה גמורה.


עיקר האהבה - שלא יאהב שום דבר בעולם יותר מאהבתו יתברך.

אהבת ה' - מפתח לקיים כל התורה כולה.

עקידת יצחק לזרעו היום 'ברחמים' תזכור

ומביא בשם האר"י הקדוש על הפסוק 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך מתוך שמחה וטוב לבב "מרוב כל" ', המ"ם של המרוב אומרת ש'יותר' מ-אם היה לך רוב כל – שיהיה שמח בה' ובתורתו יותר מאם יש לו רוב כל שבעולם, וגם אם יש לו ישמח בזה יותר מששמח במה שיש לו. שמח 'מ'רוב כל = שמח 'יותר' מרוב כל.


ויאמר בליבו – הרי צבא השמים עובדים עבודתם בשמחה והגלגלים אינם שוקטים לעולם מתנועתם וכן השמש לעולם הוא סובב ובכל בוקר יוצא הוא בשמחה והוא משורר לפני המקום וישראל משבחין עם יציאת השמש ועל זה נאמר יראוך עם שמש, משעה שהשמש זורח עד שהוא שוקע מקלס להקב"ה ועל זה כתוב ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' וכשיהושע עצרה לא אמר עמוד אלא דום-שתוק השתיקו שכל שעה שהוא מקלס יש בו כח להלך, וכשדמם מלקלס - עמד מהילוכו.


ומספר רבי אליהו וידאש שהעידו אנשים שהלכו ל'הודו' לראות מקום יציאת השמש וזריחתה, שניים הלכו, האחד שנתקרב הרבה לשמוע ניגון קול החמה מת והשני נתאלם והעיד את זה על ידי כתיבה וכן המסופר במסכת סנהדרין על מה שהיה עם צבא סנחריב שהשמיעום קול גלגל חמה ועל ידי זה מתו. ועל דרך שהשמש משורר גם העליונים משוררים ומשבחים לעילת כל העילות כל הנאצלים הנבראים הנוצרים והנעשים משום שכל מה שבראו כתוב לכבודי בראתיו והכבוד הוא ההילול והשבח, והמצוות הם תכשיטי המלך.

זה בעניין אהבת ישראל למקום, מצד אני לדודי.


ובעניין אהבת המקום לישראל, מצד דודי לי - מביא הרב אליהו וידאש את רבי חמה בר חנינא שאומר - שאף על פי שיש לקדוש ברוך הוא אלף אלפי אלפים ורוב ריבי רבבות כיתות של מלאכי השרת שישרתוהו וישבחוהו, אינו רוצה אלא בשיבחן של ישראל שנאמר 'ברוב עם הדרת מלך' ואין 'עם' אלא ישראל שנאמר 'עם זו יצרתי לי', למה? בשביל ש'תהילתי יספרו'.


ובשם רבי סימון - 'נדיבי עמים נאספו עם אלוקי אברהם' אימתי מתעלה שמו של הקדוש ברוך הוא בעולמו? בשעה שישראל נאספין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ונותנין שבח והודאה וגדולה לקדוש ברוך הוא. וכשעונין אמן יהא שמיה רבא - שמח ואומר למלאכי השרת – בואו וראו עם שיצרתי לי כמה הם משבחין אותי, באותה שעה מלבישין את עמו 'הוד והדר', לכך נאמר - ברוב עם-הדרת מלך. כמובן ש'מטרת' המקלסין צריכה להיות לקלס ולפאר ולא רק בשביל לצאת ידי חובת מלל.


"אבל" וכאן ה"אבל" הגדול - אומר לנו רבי אליהו וידאש מלפני 450 של שנים - כל זה נכון חוץ: מלקרוא פסוק משיר השירים ולעשותו כמין זמר בבית המשתה שאין לו חלק לעולם הבא ומביא רעה לעולם. והגם מה שנכון הוא חוץ: משירי חשק וניבול פה שגורמים להפריד הנשמה מצרור חייה ושלא יחסרו מדברים בטלים ושאין בהם ממש, שכמה אנשים פחותי ערך נמשכים אחר דברי השירים הפחותים האלו ומאבדים נפשם ועליהם כתוב -הסר מעלי המון שיריך וזמרתך לא אשמע וכדוד חשבו להם. שהם הפוכים משירי התורה, ששירי התורה גורמים דבקות בשם יתברך.

- עד כאן מהרב וידאש בעניין קירבת הבורא.


ובעניין העת העכשווית שכאן - מי שהגדיל להסביר ביותר, את התהליכים שעוברים פה בימים נוראים אלו הוא הרב רבי זלמן על התורה כך: אז אומר לנו רבי זלמן שהיה גם נין למהר"ל מתקופה לפני 250 שנה, אני ממש ראיתי את זה בסיפרו, ממש זכות:


התהליך של אלול וימים נוראים הוא ככה - ממש כמו שיש 'מלך' שלפני שהוא בא לעיר יוצאים אנשי העיר לקראתו ומקבלים פניו בשדה שלפני העיר, וכולם אומרים 'הנה המלך בשדה בואו לראותו' ואז רשאים כל מי שרוצה לצאת ולהקביל את פניו, והוא מצידו כמובן שמקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. וזה מה שקורה באלול - המלך שלנו הגיע והוא בשדה שלפני הכניסה לעיר שבתוכה הארמון - ועתה הוא עוד לא בתוך ארמונו והמצב הוא מצב של קירבה למלך משום שמקבילים אותו ומלווים אותו והוא מראה פנים שוחקות לכולם וכדאי לנצל זאת לקירבתו שהוא מראה ממילא ולאמץ את מה שהשיגו - לכל השנה כולה או לכל החיים.


וגם בכניסתם עם המלך אל תוך העיר הולכים אחריו האנשים ומלווים אותו והוא כבהליכתו מסביר בסבר פניו לכולם, וגם אז.. אפשר לנצל זאת לקירבתו ולהשאירה עימנו לכל השנה.


וכשמגיע ובא לשטח היכל מלכותו ואל ארמונו היקר והמפואר, עם הכניסה נהיה הכל ביראה ובהדרת כבוד ופנים הארמון ביראה יהיה. ולשם אף אחד לא יכנס רק אם יתנו רשות בלבד. ולא יכנס מלבד מי שיהיה גדול במעלה, מובחרים שבעם, יחידי הסגולה בלבד. וכל העם מחוץ לארמון המלך - הס מפניו כל הארץ: ...


(מפחיד מאוד)


(בל נשכח שהמלך רחמן, אנו לא יודעים מה קורה בפנים, חוץ מזה לא יהיה לנו מה לומר ולמי, אולי ננסה אצל מי שנכנס... ששש... לא להפריע למלך, ששש... עושים חשבון נפש..)

קצת יותר ממה שידעתם על 'שמחת בית השואבה'
חג האסיף: הסוכה - מקום וזמן לעשות 'חושבים'
על מה יום כיפור - לא יכול לכפר?
20 שנה אחרי: נותרו הקונספירציות האנטישמיות בעניין אסון התאומים
טור דעה: הבריחה מהכלא ומהתקשורת
דרך נפילה: המשותף לכל האסונות קיץ תשפ"א
מה המסר מאחורי האסונות שתקפו אותנו לאחרונה? הרב בועז שלום מסביר
האם בכנסת מקפידים על מסכות? גלריה תוכיח!
איראן דוהרת לפצצה, וממשלת לפיד־בנט כנועה ושותקת
מזעם על עצמי לתפילה לשמים