צחנת מוות • איך אנו מונעים את הסיפור הבא

תופעה לא נדירה - שנפטרים קשישים בבדידות בדירתם, כאשר רק הריח החריף גורם לשכנים להזמין כוחות הצלה. כנראה לשרי הממשלה לא אכפת איך אפשר למנוע את התופעה הנוראה

צחנת מוות • איך אנו מונעים את הסיפור הבא

חלפו להם ימים ארוכים מהיום שבו צלצל תושב פתח תקווה למשטרה, ודיווח על ריח חריף העולה מדירת מגורים שעבר על ידה. במשטרה מוגדר מצב כזה כ'חשש לאסון בדירה'. אנשי משטרה, מד"א וזק"א הגיעו לזירת האירוע, פרצו את הדלת - וסתמו את האף בגלל הריח הנורא.

בדירת החדר הקטנטנה הם מצאו גבר שוכב על הרצפה - ללא רוח חיים. על מיטה קטנה שכבה לה אישה בהכרה מעורפלת ומלמלה: "אני צמאה… בעלי לא נותן לי מים… אני לא יודעת לאן הוא הלך". היא פשוט לא ראתה, הוא שכב מת לידה.

האישה הייתה במצב של התייבשות, אל תשכחו אנחנו בשיא הקיץ... האישה נכה, כבדת ראייה, בקושי שומעת, סיעודית. אם השכן היקר לא היה מזעיק את כוחות ההצלה, קרוב לוודאי שגם היא הייתה מוצאת את מותה. אנשי כוחות ההצלה פינו את האישה לבית החולים בילינסון.

שרי הרווחה והבריאות – שאין צורך לנקוט בשמם, וכמובן נשיא המדינה וראש הממשלה - לא הגיעו לביקור, כנראה הם יותר מדאי עסוקים בהחלפת משמרות. ברור שהם לא הרימו טלפון לשאול לשלומה של האשה, ולא צלצלו להודות לשכן על ערנותו שהצילה את חיי האישה.

משום מה חיי האזרח הקטן - שאינו כריש נדל"ן, שלא קשור לשמנת והאליטה החברתית, או שלא מגיע מאחת המשפחות אצולת הממון - אינם מעניינים משום מה את "גדולי האומה", בעיקר בימים טרופים אלו, כאשר הם עסוקים בפסטיבל התככים הפוליטיים לקראת הבחירות - הבאות עלינו לרעה.

מוטי בוקצ'ין, דובר זק"א, אמר שבשנת 2021 היו 171 מקרים של "חשש לאסון בדירה", ובמקרים האלו נמצאו אנשים במצב ריקבון, לפעמים אחרי ימים ארוכים, שבהם איש לא הזעיק את כוחות ההצלה. 171 בני אדם נשים וגברים מתו בבדידות נוראית, לעתים סבלו סבל נוראי ואין מושיע.

תדמיינו לכם את קרובי משפחותיכם, שלא טרחתם להרים טלפון לבדוק לשלומם, כאשר הם שוכבים בבתיהם חסרי ישע ומחכים לעזרה שלא תגיע.

במקרה הנוכחי שאירע בפתח תקווה, לא מדובר למרבה ההפתעה בזקנים. מדובר בזוג בני 54 ו־52, חולים, נכים. האישה כאמור סיעודית. מי יודע מה עבר לה בראש, כאשר שכבה חסרת אונים במיטה, מבקשת מים, קוראת בקול ענות חלושה לבעלה שאינו עונה, כי הוא שכב למרגלות המיטה - ללא רוח חיים.

יש ים הצעות איך אפשר לפתור את הבעיה. אם פרנסי הציבור, העסקנים, החכי"ם - היו משתפים פעולה במבצע אנושי חינוכי – 'כלל ארצי', שבו בני/ות נוער היו עוברים הכשרה קצרה, שלאחריה היו עורכים ביקור שבועי אצל קשישים ואנשים סיעודיים המתגוררים לבדם, ויש טלפניה בה מרימים טלפון מזכירות - פעמיים בשבוע - לשאול לשלומם ואם הם זקוקים למשהו, משוחחים איתם כמה דקות ונותנים להם להרגיש שיש מי שדואג להם - היו נפתרות הרבה בעיות, היו נמנעים אסונות מצמררים. ואולי בני/ות הנוער היו לומדים מאותם קשישים ואנשים עריריים - משהו על החיים שאינם ברשתות החברתיות.

בית בפתח תקווה בו אותרה הגופה
לקיים את צוואת החזון איש – חשמל כשר בכל רחבי ארצנו
'רוח אחרת' – הציבור החרדי מתחבר לארצו
תורת ה' על כסא הנאשמים • מאמר חשוב ונוגע לכולם
ט"ו באב – עצמיות, פנימיות ויציבות
'סליחה שנצחנו' – מוסר המלחמה התורני מול האיוולת המערבית
טור דעה: מדוע נחרב בית המקדש?
העם היהודי אינו חצוי, הוא הכריע בברור!
המאבק החשוב מכולם – על הגדרת עם ישראל
צו השעה – איחוד יראי ה' להקמת שלטון התורה
נתניהו בבני-ברק והלקח החינוכי