ענין השמחה בחג הסוכות נמצא בספר ויקרא: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן... וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (כג, מ). ושתי פעמים בספר דברים: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ"... "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" (טז, יד-טו).
נמצא כי יש לנו שלושה ציוויים על שמחה בחג הסוכות! ועל כן אנו אומרים בתפילה: "ותתן לנו ה' א-להינו... מועדים לשמחה... את יום חג הסוכות הזה זמן שמחתנו". זמן של שמחה.
הפעם הראשונה שנאמר ענין השמחה, הוא כלפי נטילת ד' מינים, והנה כתב בספר החינוך (פרשת אמור מצוה שכד): "וידוע מצד הטבע כי ארבעה המינין כולם משמחי לב רואיהם". זאת אומרת שאנחנו צריכים להמשיך שמחה מהחוץ אל הפנים. החיצונית על הפנימיות.
כידוע, רוב האנשים שמחים משמחה חיצונית – כמובן שמחה של מצוה, היינו שמחה שתלויה בדבר, בריקודים של חתונה; שמחת חתן וכלה וכו', ובעיקר כעת, חג הסוכות שזה זמן שמחתנו; שמחת בית השואבה, ד' מינים, וכו', שמחה שמונה ימים שבסוף זה גולת הכותרת של שמחת תורה. כל זה כדי להמשיך את השמחה לבפנים, ולעורר את השמחה התמידית - שלא תפסק לעולם, זאת שמחה שאינה תלויה בדבר, שנהיה שמחים בזה שאנחנו נולדנו לזרע ישראל, שזה שמחה ששייכת בכל מצב ובכל זמן.