משתחווים רווחים - מאמר נוקב ומאלף בראי התקופה

"תחינה צקים במעמד צפוף, סליחה מבקשים בקדקד כפוף" (סליחות לשני תנינא). קולמוסין רבים נשתברו, נתעקמו, נתפלספו והתפלמסו או גרוע מכך, נאלמו ונעלמו בהיקראם אלי גויל לבטא ולבאר את דבר שעתנו זו

משתחווים רווחים - מאמר נוקב ומאלף בראי התקופה בימה - המעודכנים מעדכנים

שעה בה טובי פארי גידולי היהדות החרדית הנאמנה נתעלו בסערה השמימה, בקול דממה דקה של מיתת הנשיקה לה זכו בהתבודדותם עם אלוקיהם במחלקות עטויות ניילונים ומסכות ללא מכר קרוב וגואל שמה מצא דודי את שושניו וקטפם אל ערוגתו אחת לאחת.


שעה בה מחמת סכנת העניין בתי הכנסת ובתי המדרשות סגורים על מנעול ובריח, אין בא ואין יוצא, כאשר היכלי הישיבות שבימים כתיקונם מלאים וגדושים עד אפס מקום באלפי אלפי בני הישיבות בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא ועתה האבק מכסה את פניהם.


ראשי ישיבות מרביצי תורה למאות שבימים מקדם היו רצים משיעור לשיעור מלווים בתלמיד שלא הבין מהלך על בוריו, עתה אל האפרכסת אוזנם ואצבעותיהם על המקשים חוברו, ילדי ישראל ברחובות קריה עטופים במסכות המכסות רוב זיו פניהם מעצם הסכנה ובעיניהם הטהורות מביטים מבעד לחריצים ותמהים על מה ולמה, ומדוע?


אל כל זאת נדרשים הקולמוסים ואוחזיהם, להשתמש במתנת אלוקים להיות לפה ולבטא את מחשבת ההמון המתרוצצת ומתמוססת בחוסר רוגע ובהירות, לרגע אחד נשמע זעקת משגיח פלוני הטוען ובצדק על כבוד בתי מדרשות המזולזל "...אמר הקב"ה: אם אינכם יודעים לכבד את ביתי אין לכם מקום בו, ובאם תרצו להתפלל כבדוני נא בביתכם שלכם.." קולו ניחר ברמה.


אבל מיד לאחריו נשמע משפיע חסידי בלהט אש קודש מתחייב בכל הקדוש והיקר לו כי "נגזר עלינו להישאר בבית כי לא ידענו איך מתנהגים ברחוב, לא שמרנו על העיניים ויאמר ה' אם אין אתם יכולים לעמוד בניסיון אזי אקח לכם אותו. בושנו וגם נכלמנו" אכן, דבריו נוקבים עד התהום.


וכל זאת לפני כתבי העת שופרותיהם של גדולי התורה השוטחים הסברים מוכחים על שכנות השכנים שנשכחה ו"בעידן דידן כשכל אחד מחובר עם פלא הפון שלו אל עבר האוקינוס אין הלב פתוח לראות במצוקת השני, השכן שגר בבניין ממול ואין לו פת לחם לעולליו ואתה אינך רואה או שומע, בא הקב"ה והפגישך בו בכח אדירים למען תיזכר בקיומו ותתעניין בקיומיותו אי איתנה היא או רעועה חלילה".


וכל זאת לפני שנשמע את הזעקה הבאה ממלונות הקורונה המרוחקים הזועקים מרה על "אהבת ישראל" ו"קירוב רחוקים" ומצטלמים בתמונות מלאות אלכוג'ל כיצד בחברותות הם מתיישבים, אברך בני ברקי עם בחור נעול בסנדלים תנ"כיות או בחור בעלזאי עם נהג טרקטור מהשומרון לומדים את "הדף היומי",


ובראש כל העניין עומדים הארגונים השומרים על המחנה מהאינטרנט הנורא מקור כל צרותינו ומכאובינו.


כל זה הוא טוב ויפה, אבל, לעניות דעת קולמוסי הדל וידי הכהה חסר העיקר מן הספר, הנושא הפשוט כל כך שמקורו בהררי קודש בימות בית המקדש בהיכלו של מלך, ביום הגדול והנורא יום הכיפורים, עת העם כולו עומדים צפופים בעזרה ורואים לנגד עיניהם את לשון הזהורית תלויה בפתחו של היכל מתנפנפת ברוח, בוהקת באדמומיותה עדות לחטאיהם האדומים כשני מייחלים ומתחננים מתפללים ללובן הבוהק שיבא ויבשרם בטוב על כפרתם, חיל ורעדה יאחזון, כולם עומדים צפופים צפופים צופים בעבודת הכהן הגדול, עבודת הקודש, ואז נשמע קולו בשאגת אדירים הוגה את שם המפורש באותיותיו ויפול כל העם על פניו וישתחוו, ואז נעשה נס ופלא שלא נעשה כמותו.


לכל אדם מכל סביבותיו ארבע אמות ריקות, רק הוא ואלוקיו לבדם הוא מתוודה את חטאיו ושופך צקון שיח מתייחד עם בוראו ומזדכך מכל סרך, הוא מתרומם ממקומו ובאחת שב חזרה אל הצפיפות המוכרת, רק לפני רגע אחד בהיותו נפול אפיים ארצה רחב היה מקומו ומרווח ולפתע שוב חזר להיות צפוף כל כך זהו פלא גדול ונס להתנוסס.


ננסה רק לרגע להבין מהות העניין ונגיע מהרה אל עיקר דברינו, שני צורות היו שם, שני התנהגויות, שני אופנים, שניהם אמת ושניהם נפרדים זמ"ז, הנוהג הרווח הוא הצפיפות והדוחק, טמינת הראש באמונה עיוורת בכלל ובהנהגותיו, דרך החיים לכל א' באשר הוא סלולה לו בדיוק לפי איך שהתוו לו הצועדים באותה דרך לפניו כולם הולכים לחיידר וכולם לישיבה "כולם" זו כבר לא דוגמה כי אם אמונה תמימה, כך הם ימים כתיקונם.


למה זה כך סיבות יש לרוב ואפילו יהיה מי שיטען כי מכוון הדבר מאת גדולי הדורות להצלת הדור מחורבן ובצדק, אבל, כל זה שייך ל"עומדים צפופים" לכפרת הכלל וללשון אחת של זהורית שצבועה בחטאותיהם של אלפי רבבות ישראל,


אבל לפתע מגיע הרגע ובת אחת כולם הופכים ליחידים פרדים "משתחווים רווחים" איש איש לבדו מול ריבונו מכה על חטא ממליך ומייחד פה מגיע הרגע של האדם הפרטי שעושה חשבון נפשו אל עומק צפונותיה,


למקומות שרק הוא ובוראו יודעים לגעת אין שום אדם סביבותיו רק הוא ל-ב-ד-ו לעצור רגע משטף הכלל ולהעמיד את עצמו מול עצמו בלי פרמטרים וקביעות של אחרים בלי כללים וחוקים רק אתה מול מה שאתה יכול ומה שאתה מסוגל, לבדך.


פתחנו את המאמר עם הסליחות דהיום "תחינה צקים במעמד צפוף" יציקת תחינות ודמעת בקשות ציבוריות המה, כלליות הנה, אבל "סליחה מבקשים בקדקד כפוף" על מה לבקש סליחה ובמה להתחזק - זאת עושים בראש כפוף, אז משתחווים אפיים ומרווחים נפרסים,


כי חשבון נפשו של האדם אישי הוא, פרטי הוא, וככל שיתערב בו הכלל כן יחטא הוא אל האמת, כי אם את טוב ורע יקבעו לו אחרים יתכן שיפסיד הוא מיטב חייו כשהוא שוגה שוב ושוב באשליית ה"כולם" הארור האוכל כל חלקה טובה,


פנה נא אל עצמך ושמע את זעקת נפשך, את זעקת דבר ה' שנצרב בנשמתך בהיותך במעי אמך שם נגזר עליך כמה תוכל וכמה תפסיד,


עזוב לרגע את כללי המינימום המשייכים את השוליים לכלל למען לא יפשטו בעוולתה ידיהם ופנה אל האמת הצרופה המקננת יומם וליל בנשמתך לא נותנת לך מנוח,


למה לך להשתיק בכח איתנים את המתנה הגדולה ביותר שקיבלת מאת ה' לארץ לא זרועה זו - המצפון הישר והטוב, מה לך מכהה את חושיך בצקצוק אבירים כי "בשורה התחתונה אתה נקרא בחור טוב", לא ולא, בהלכות הכלל אולי כן תיקרא אבל מה עם הלכות הפרט,


מה עם כשרונותיך הברוכים הולכים לאבדון בארץ ישימון, עזוב נא את הכלל ופנה אל תוך עצמך, היה עם הכלל בתפילותיו ותחינותיו בתקוותיו ובבקשותיו אבל אל תהיה שם עם הצלחותיו,


אל תתן נפשך לנוח על זרי הכלל ולומר שלום עלי נפשי, היה מן העומדים צפופים אבל בליבם הם משתחווים רווחים יומם ולילה, צוק תחינה במעמד צפוף אבל בקש סליחה בקדקד כפוף,


זהו הסוד והיסוד הנראה מן העת הזו בעין בשר, אין כלל ואין כולם אין סדר יום ולא התנהגות קבועה כאן מביא אותך בוראך אל מבחן האמת של החיים כי כל זה היה בהיותך חלק מציבור חלק מישיבה כזו או אחרת עכשיו נראה אותך ב-ע-צ-מ-ך לבד במערכה, בודד בבידוד,


פה נמדד האדם לבדו כמה הוא מפיק, כמה הוא יכול ומסוגל וכמה הוא עושה בפועל, אתה לעצמך יודע במה עליך להתחזק וכיצד, אתה לבדך יודע כמה אינך מתמצה בתוככי המסגרת.


אמנם כל דברי הרבנים דלעיל חשובים וכבודם לא יסוף, אבל העיקר הוא פשטות העניין, בהיות האדם לבדו מול נפש רוח נשמה שלו שם הוא חשבון הנפש האמתי שם גדול כוחו של חיזוק להחזיק המחוזק עוד ימים ולילות רבים בחיק העם והציבור.


פנה נא איפה אל מהות לב ושורש העניין, הבן בשכלך הפשוט כי תפקידו של מצב עגום זה לא נועד כי אם לחזק את היחידים ביחידותם ובבדידות מעשיהם לרומם מעפר נפשם נצנוץ כוחות חבויים הניתנים למרמס באבחת ריח הכלל המשחית ומדכא,


וברורים הדברים כי אם ניקח העניין אל לבבנו נישא אל ה' בשמים ליבנו צוותא ובליבנו רווחים נהיה יאמר למשחית הרף ולצרותינו די, נוכל להמשיך לחיות בכלל ככלל כשלכל אחד מהכלל יש גם ארבעה אמות לכל רוח. עומדים צפופים - ומשתחווים רווחים.

חשיפה: האם הכתב 'עמית סגל' באמת איכזב את 'נתניהו'?
לחברים לסירה! בואו לא נגזים!
מהבטחות של "מלוניות" ל"מבנים נטושים"; אמר ס' ל'בימה'
החסידים תקועים: איפה שר החוץ אשכנזי? איפה ראש הממשלה? לאן נעלמו כל העסקנים?
הח"כ בזעם ל 'בימה': טיסות והפגנות כן, חגים ואומן לא
חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא; מִשְׁפָּט לֵאלֹקֵי יַעֲקֹב (מתפילות ראש השנה)
השרה החרדית: "שיהיה ברור: כל מי שמתנגד לסגר - לא דואג לציבור, אלא להיפך"
האומנם? כתבים חרדיים מזלזלים במנהגים חסידיים?
טור דעה: האם מגיע לי סגר?
עובדות והנהגות שקיבל הגר"מ שטרנבוך מרבותיו על עבודתינו בחודש אלול