הילולת צדיקים: המהר''ם מרוטנבורג

רבי מאיר ב"ר ברוך מרוטנבורג, מגדולי ראשוני אשכנז ומאחרוני בעלי התוספות. נכלא על ידי השלטונות לאחר שנתפס כאשר ניסה לעלות ארצה. ולא הסכים לכך שייפדה אותו תמורת סכום עצום שהושת עליו, ואף נפטר בכלא

הילולת צדיקים: המהר''ם מרוטנבורג ציון המהר''ם מרובנבורג

קורות חייו
המהר"ם נולד, כנראה סביב שנות 1220, בעיר וורמס שבגרמניה שבה שימש אביו, רבי ברוך, כרב. בין רבותיו היו רבי יחיאל מפריז ורבי שמואל מפלייזא, שאותם פגש כשנסע ללמוד בישיבות צרפת, ורבי יצחק בן משה בעל האור זרוע.

כששב לגרמניה שימש כרב במקומות שונים, ונחשב כסמכות הרבנית וההלכתית החשובה ביותר של יהדות אשכנז. שמו נקשר בעיקר בעיירה רוטנבורג על הטאובר השוכנת מדרום לעיר וירצבורג שבגרמניה, ששם הוא הקים ישיבה.

בין תלמידיו היו הרא"ש, המרדכי, ורבי שמשון צדוק, בעל התשב''ץ ועוד.

כליאתו:
לעת זקנתו החמירו רדיפות היהודים בגרמניה. היהודים נחשבו אז בגרמניה לעבדי האוצר ולכן הייתה אסורה עליהם הגירה מגרמניה משום שזה היה נחשב אז בעיני השלטונות כבריחה. המהר"ם מרוטנבורג זצ''ל, היה מעורב בארגון של הגירה שמטרתה הייתה עלייה לארץ ישראל ואף חפץ לפתח את התפתחות הישוב היהודי בירושלים, החליט לברוח יחד עם משפחתו מגרמניה, אולם הדבר לא עלה לו.

יהודי מומר שהלשין עליו בעת שכבר הגיע לאיטליה, הביא להחזרתו לגרמניה, ולכליאתו ביום ד' תמוז שנת ה'מ"ו על ידי הקיסר רודולף הראשון לבית הבסבורג ב מבצר אנזיסהיים שבחבל אלזס, באשמת בריחה מגרמניה וניסיון לארגון בריחה המונית ממנה.

כתוצאה מכך, הקיסר תבע סכום עצום של 20,000 מארק תמורת פדיונו, ותלמידו הרא"ש, אשר דבק ברבו לא וויתר על ההזדמנות, התחיל לאסוף את דמי הכופר. ומה קרה איתו בהמשך? נספר בהמשך, אך נקדים ונחזור עם המהר''מ לתאו בכלא:

מצבו בכלא:
בתחילה לא ניתן לו כלל לעסוק בלימוד תורה, עד שריחם עליו אחד משרי הממשלה וביקש שיקלו עליו במאסרו, והביאו לו, על פי בקשתו, קלף ודיו. כמו כן, אפשרו לו ללמוד ולהתדיין עם אחד מתלמידיו הגדולים, רבי שמשון בן צדוק, בעל ספר התשב"ץ, שבו תיעד בפירוט רב את מנהגי רבו.

עם זאת כתב המהר"ם שאין בידו את חיבורי בעלי התוספות, ולפיכך - "אם יימצא שהתוספות וספרי הפוסקים חולקים עליי, ... דעתי מבוטלת להם". בהיותו בכלא כתב פירוש למשניות סדר טהרות.

בפירושו לפרק רביעי של מסכת אהלות המתחיל במילים "מגדל הפורח באוויר", כותב המהר"ם: "כל אלו הדברים סבבתי והוספתי בפרק 'מגדל הפורח באוויר' במגדל אזנשהיים בהיותי תפוס שמה, מלבד מה שכתבתי כבר עליו בהיותי בביתי. שבח והלל לאלקי תהילתי אשר לא הסיר תפילתו וחסדו מאיתי, ובמחשכים היה לי דברו נר לרגלי ואור לנתיבתי, ולא עזבני ואל יטשני כל ימי היותי, ואף כי אחרי מותי."

סוגיית תשלום הכופר
המהר"ם לא הסכים שסכום כופר הנפש שהתבקש עבורו ישולם, כדי שלא להפוך את סחטנות השלטונות למשתלמת, על פי הכלל לפיו "אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן, מפני תיקון העולם" (משנה, מסכת גיטין, פרק ד', משנה ו').

בית הקברות בו קבור המהר''ם מרובנבורג זצ''ל

פטירתו:
כתוצאה מכך היה כלוא במשך שבע שנים, ואף לבסוף נפטר בכלאו. אך פטירתו לא הייתה הקץ לסבלו. גם לאחר פטירתו סירבו השלטונות לאפשר את פדיון גופתו. רק ארבע עשרה שנה אחר מותו, נפדתה לבסוף גופתו על ידי יהודי עשיר בשם אלכסנדר זיסקינד ווימפן, שתרם למטרה זו את רוב רכושו. בתמורה למעשהו זכה ווימפן להיקבר ליד קברו של המהר"ם בבית הקברות היהודי שבוורמס.

על מצבת המהר"ם חרוט:"ציון הלז לראש מרנא ורבנא מאיר בן הרב ברוך אשר תפשו מלך רומי בארבעה ימים לר"ח תמוז שנת ארבעים ושש לאלף השישי ונפטר בתפיסה י"ט באייר שנת חמישים ושלש ולא נתן לקבורה עד ארבעה ימים לירח אדר שנת שישים ושבע לאלף השישי".

במכתבו של המהרש"ל על מאסרו של המהר"ם מרוטנבורג:"שמעתי על מהר"ם מרוטנבורג ז"ל שהיה תפוס במגדול אייגזהם כמה שנים והשר תבע מן הקהילות סך גדול והקהילות היו רוצים לפדותו ולא הניח כי אמר אין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהם".

ותמה אני מאחר שהיה ת"ח מופלג ולא היה כמותו בדורו בתורה ובחסידות ושרי לפדותו בכל ממון שבעולם ואם מרוב ענותנותו לא רצה להחזיק עצמו כת"ח מופלג מ"מ היה לו לחוש על ביטול תורה כאשר כתב בעצמו שהוא היה יושב בחושך וצלמות בלי תורה ואורה והיה מקום שלא היו אצלו ספרי הפוסקים והתוס' ואיך לא היה חש לעון ביטול התורה מאחר שרבים צריכים לו.

ובוודאי דעתו היה שאם יפדו אותו א"כ יש למיחש שלא יעשו כן כל השרים לת"ח המופלג שבדור בעבור רוב הממון עד שלא יספיק ממון הגולה לפדותם ותשתכח התורה מישראל".

חיבוריו ודרכו בהלכה:
חיבר פירושים לסדרי זרעים וטהרות במשנה. אך עיקר מפעלו הרוחני של המהר"ם נשמר בשו"ת שלו. לתשובותיו יש גם ערך היסטורי רב ונלמד מהן רבות על תקופתו ומצב הקהילות היהודיות דאז. כמו כן הודפסו בתלמוד התוספות שלו למסכת יומא ודבריו מצויים גם בקובצי תוספות אחרים.

בתקופת היותו במאסר כתב פירוש למשניות סדר טהרות שמודפס במשניות עם פירוש הר"ש שבסוף מסכת נידה. בספרו זה מהר"ם מציין בכמה מקומות כי אין לו ספרים וכי הוא כותב מן הזיכרון. פסקיו מוזכרים גם בספרי תלמידיו, ובפרט בספר תשב"ץ (התשב"ץ "הקטן") שכתב תלמידו הרב שמשון בן צדוק.

המהר"ם מרוטנברג קובע כי מקדשי השם אינם סובלים במיתתם: "כשהאדם גומר בדעתו לקדש את השם, ויצא מפיו רוח טהרה, וברור הדבר שהוא מאת השם... כל מה שעושין לו הן חניקה, הן סקילה, הן שרפה, הן קבורת חיים, הן תליה, אינו כואב לו כלום...", והוכיח זאת מכך "שאין לך אדם בעולם שאם היה נוגע אפילו באצבע קטנה באש שלא היה צועק", ואילו מקדשי השם אינם צועקים כשנשרפים ונהרגים.

קינתו המפורסמת על שריפת התלמוד בפריז היא: "שאלי שרופה באש לשלום אבליך". זו נכתבה על משקל "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך" של רבי יהודה הלוי.

קינה זו, אשר נכללת בסדר הקינות לתשעה באב כמנהג אשכנז, מסתיימת בנימה אופטימית: "עוד תעדי בעדי שני ותוף תקחי תלכי במחול וצהלי במחולייך ירום לבבי בעת צורי לצור לך ויגיה לחשכך ויאירו אפלייך".

המבצר בו כנראה היה כלוא עד לשארית ימיו המהר''ם מרוטנבורג
מכתב חריף: רבני בני ברק בהנחיות מחמירות לקיום חתונות ושמחות
חרדי טבע למוות בחוף הנפרד בטבריה
מלונית קורונה: האבא התמגן ושימש סנדק בברית לבנו
אריה ברונר בענייני פרשת השבוע מתובלים בטעם הניגון - פרשת עקב
בהוראת מרן האדמו"ר ויז'ניץ: כלל הבחורים ישובו מחו"ל
צפו בהגאון הרב דוד יוסף - פרשת עקב: "תורה או עבודה"
צפו בהרב ברוך רוזנבלום: פרשת עקב - פרשה שניה מהשבעה דנחמתא - ענייני ברכת המזון
צפו בתיעוד: שמחת נישואי נכד האדמו"ר מבעלזא
הילולת צדיקים: רבי משה פארדו זצ''ל
משרד הבריאות בקמפיין חדש לעולם החרדי: "יצאתם ל’בין הזמנים’? הקורונה לא!"