"הדברים שראויים לכל בן תורה אמיתי שפותח ספר ..."

בתוך כדי שיחה לאברכי הכולל בביהמ"ד ברמות, חושף הרב שולמן את המכתב שנתלה 'בבית קעלם' אם הישיבות בחתימת סבו. ומה שכתב הסבא מקלם ב'פנקס הקבולס' נורא קריטי ...

"הדברים שראויים לכל בן תורה אמיתי שפותח ספר ..." ר' נתן צבי פינקל מסלבודקה תלמידו של ר' שמחה זיסקינד ברוידא מקעלםישיבה מלפני 80 שנה

השיחה של הרה"ג ר' גדליה שולמן שליט"א הועברה היום לאברכי הכולל בביהמ"ד השוכן בשכונת רמות.


בין יתר השיחה חשף הרב שולמן את המכתב שנתלה 'בבית קעלם' אם הישיבות בחתימת סבו המובא בין כיתבי קעלם. ומה שכתב הסבא מקלם ב'פנקס הקבולס' איפה שהדברים נורא קריטים צורבים וחוצבים את הלבבות.


עיקרי הדברים נכתבו והועתקו על ידי אחד מהמקורבים בהסכמת הרב, אך הדברים שחשוב שיהיו לעיני כל בר דעת ולכל בן תורה אמיתי שפותח ספר - כמו שפתח הרב..


אנו מוצאים היום... הולכים לומדים מתפללים חוזרים, אתמול הייתי בבית המדרש ליד ביתי, ואני רואה בחור ספרדי שבא לקחת ספר מהספריה, והבחור מבחירי בחורינו יושב ומעקם לו את הפרצוף, והוא יושב עם החברותא שלו וצוחק עליו, טוב אני ממשיך ללמוד, הבחור מתיישב ללמוד והם ממשיכים להריץ בדיחות איך שזה נקרא. טוב הבית כנסת הוא של חניכי הישיבות. אבל מה, אני לא מבין, זה בימ"ד של אבא שלך? למה אתה לא מסכים לו להיות פה? אבל הוא ממשיך.. לא הייתי אומר את זה לו הדבר הזה שכל אחד מבינינו יודע למה זה וכמה זה ועד היכן זה. גם אם במקרה בא בחור והתחיל שנה בישיבה שלך ואתה לא קיבלת אותו בסבר פנים יפות ובגלל זה הוא עזב ועבר לישיבה אחרת ונגרם לו המון ריצות ועוגמת נפש בגלל זה. בא במקרה אברך חדש לכולל ולא קיבלת אותו ואף עשית פרצוף, טוב אז זה הוא שאשם בחיפוש כולל אחר כי הוא לא מוצא את עצמו בגלל שהוא לא מיוחס אליך. וכי אתה מיוחס יותר ממנו? מי אמר שהנשמה שלו לא מקובלת יותר ממך אצל הקב"ה... טוב אז הוא נראה קצת מוזר לך, זה לא יגיד שהיית במקומו ולא חש את אותו הדבר.


נכון בישיבות היום זה ככה, אבל אצל הסבא מקעלם לא חונכנו ככה. ומשם ועד לכאן לאן העמקנו. יתכן הדבר ואולי בגלל זה לא גודלים.. וכך מקובלנו וכך כתוב בסבא מקעלם (כז. ד) "להתחקות לעסוק במלכיות „שתמליכוני עליכם” היינו עסק אהבת הבריות לאט לאט, ועסק הטבת המידות - בהכרה לפי הערך". וכמו שכתב בהמשך בסי' ד' בהערה נוראה..


"סימן ד' הערה נוראה • הנה מהידוע אמרו ז"ל (ר"ה לד, ב): „אימרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם” , וכאשר נתבונן על תוקף קיום המלוכה של בשר ודם הוא רק כשעבדיו כולם כאיש אחד לעבודת המלך, זהו קיום המלכות, ואם ח"ו יפול פירוד בעושי עבודות המלך ניתק קשר המלוכה וח"ו העולם חרב כמו שאמרו זכרונם לברכה (אבות פ"ג מ"ב): „אלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו”, וא"כ אחדות העושים הוא קיום המלכות.


וכבר כתב רבינו תם ז"ל בספר הישר; כי מעבודת מלך בו"ד ניקח דרך עבודת מלך מהקב"ה. וממילא נבין כי עיקר שתמליכוני עליכם היינו אחדות עובדיו יתברך, וכענין שנאמר (דברים לג, ה): „ויהי בישורון מלך – אימתי בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל” (ילקוט שם) ולפניו יתברך הסתר כבגלוי.


ע"כ חובה עלינו לקבל על עצמינו לעסוק בכל השנה במצות עשה דואהבת „ואהבת לרעך כמוך” (ויקרא יט, יח) ובזה יהיה אחדות בין עובדי ה' יתברך, ויעלה יפה בידינו מלכיות, שנכוון עיקר קיום תקפו של מלכיות, ובזה יבוא זכרוננו לפניו לטובה,


ואם ח"ו עוון בידינו של שנאת הבריות, איך לא נבוש ולא נכלם להיות דובר שקרים ח"ו נגדו יתברך לבקש: „מלוך על כל העולם כולו בכבודך” ואנחנו לעצמנו לא הכננו עיקר קיום של מלכות שמים עלינו בתקפו, הרחמן יצילנו , ונקבל על עצמנו עסק אהבת הבריות ואחדות.


ובזה לאט לאט יוטב דרכו, ובכך שב בתשובה מעט לכה"פ, ומי יוכל לשער גודל הזכות לנו ולכל העולם כולו כשנזכה שיהיה לנו ציבור עוסקים בזה בכל השנה, ואל יאמר האדם דבר קשה הוא מאד, מלבד שגזרת המלך היא, אמנם נקוה כי כשיעסוק בזה ברעיונות מסוגלים לזה, יקל לאט לאט וישמח בזה מאד, ובפרט על דרך תומר דבורה כמבואר ב„קול קורא”


ההערה הנ"ל אל תזוז מנגד עינינו כל השנה בל"נ. טוב לייחד מקום, לחשוב מזה המאמר בכל יום בתפלה. והמקום המבואר בתפלה הוא באמת ויציב, „על שפת הים יחד כולם” הוא אהבה ואחדות, ואז „הודו – כולם – והמליכו ואמרו” ובלי זה ח"ו אין קבלת מלכות שמים שלימה, ע"כ יש לנו להשתדל תמיד בזה . ונזכה לקבלת מלכות שמים שלימה בתוך הכלל ישראל". ואני קורא את ה„קול קורא” הנאמר בסי' יט שכתב הסבא מקעלם -


"קול קורא !


שמעוני חבריי, רעים נאמנים, אשר נתקשרנו יחד ללכת בדרכי התורה, ולהביא למוסר ליבינו, הן בישיבתינו יחד קעלמה, הן בגרובין הן בקאוונה, בחורי חמד מתחנכים לשאת עול התורה והמוסר מנעוריהם, יברך ה' אתכם ויצליח אתכם בזה ובבא.

הנה, העובר בדרך סלולה ומעבר לרבים, אינו צריך לשיירה, אבל במקום ליסטים, צריך ליזהר שלא לילך יחידי, אבל צריך לחפש אחר שיירא רבה, וכל המרבה ה"ז משובח. באלה הדורות ובפרט בדור הזה דרכי התורה בחזקת סכנה הם מאד, ע"כ אמרתי אלכה נא אל חברי הנאמנים מאז, ונקבץ יחד דעותינו, איש לרעהו מרחוק יעזורו, בעסק התורה והמוסר גם יחד, ולהנצל מכף אויב ואורב בדרך .


הנה אמרו זכרונם לברכה ביומא (ט, ב): „מקדש שני מפני מה חרב מפני שהיתה בו שנאת חינם”, ושאלו: „איזה מהן מרובה”? והשיבו: „תנו עיניכם בבירה שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים”, מעתה הרי העוון הזה קשה מע"ז ג"ע ושפ"ד, ולמה? יש לדבר טוב טעם ודעת ואין ביכולתי להאריך.


ובעוה"ר העוון הזה מרקד בינינו, עד שאפילו בעלי מדות שנוחים לעשות צדקה וגמ"ח ורחוקים מגאוה גלויה ועכ"ז נתפסים בעון המר הזה לשמוח באיד חברו וקשה בעיניו טובת זולתו, גדלו, או כבודו, ומכ"ש שאינם שמחים בטובת חברם. ומקרא מלא דיבר הכתוב „ואהבת לרעך כמוך” (ויקרא יט , יח) וזה יסוד המדות, וכלל גדול בתורה (ירושלמי נדרים פ"ט ה"ה ובפני משה שם) היינו לקיום התורה וידיעת ההפכים אחד,


כי מי שאינו מייגע את עצמו להשיג אהבת הבריות ממילא יפול, ח"ו, בגיהנם של שנאת הבריות, כי טבע האדם נוטה לזה ובפרט מי שטבעו בזה קשה ח"ו, הרי הוא כל היום בע"ז ג"ע ושפ"ד וקשה מהם.


וכבר אמרנו כי בחזקת סכנה של דרכים יש לילך בשיירא, ע"כ חובה עלינו לקבל הקבלה לעסוק במצוות עשה „ואהבת לרעך כמוך” הרבה, כל השנה, ובזה נכלל עצמינו בהכלל ישראל, והם שיירה בטוחה מאד.

והנה, אחי ורעי, מצאתי תרופה נוחה וקלה לזה, ואקוה כי פרי רב תוציא לשנה, אמנם כמו שהרופא אינו נותן סמים שלו, רק כי מצא סם שמועיל, כן אנוכי היום מצאתי ספר לקדוש אחד איש אלקי, ספר „תומר דבורה” אף כי כבר ראיתיו, אמנם לא היה לי לב לדעת ולא עינים לראות עד היום הזה, וכענין שנאמר (דברים כט , ב): „ולא נתן ה ' לכם לב לדעת ועינים לראות וגו'”, כי בדברים שאין אדם מעמיק בהם כצרכו, אינו רואה מה שרואה, ואינו שומע מה ששומע, וכאשר נתפתחו עיני בו הפעם ראיתי כי זה עצה טובה ללמוד בו איזה שיעור תמיד בלי מגרעת. וגם לחשוב לפעמים במ"ע של „ואהבת לרעך כמוך” ברעיונות אשר יתור לו בזה. ואם נקבץ דעותינו לילך בזה בשיירא , לעסוק בזה איש איש ממקומו כאחד, אקוה שלזכות גדול יהיה.


ממני חבר טוב לכם חברים אהובים לי - ש. ז. (רבי שמחה זיסל ברוידא מקעלם)"



המכתב שהיה תלוי בבית המדרש דישיבת קעלם בשנת תרנ"ב שחתומים עליו רבני קעלם ובתוכם הסבא החשוב של רבי גדליהו שולמן.


וזהו לשון המכתב:


כלל גדול בתורה „ואהבת לרעך כמוך” (בר"ר כד, ז) , ומקדש שני לא חרב אלא בשביל שנאת חינם, (יומא ט, ב) ורבים נכשלים בזה, בעוה"ר. ע"כ נתאספנו יחד ובלי גדר קבלנו עלינו ציבור שלם אי"ה לעסוק מעט לפי ערכנו במצות עשה הכללית הזאת, היינו: ללמוד בכל יום תומר דבורה, איזה שיעור.


ובכל תפלה לזכור מ"ע „ואהבת לרעך כמוך”. ובתפלה עצמה בכמה מקומות יש זכירות מזה. ואם נוכל ללמוד מעט מוסר על זה קודם תפלה מה טוב.


ובכל ענין שייטיב עם זולתו מה טוב לזכור מצוות עשה הנ"ל, ובקבלה יש עצה מעט לזה, ונבוא על החתום כמו שמצינו בנחמיה (נחמיה י) יעו"ש, ובזכות זה נזכה למחילה וסליחה בתוך כלל ישראל ונצליח מעלה מעלה.


זאת לדעת כי המצוה הזאת איננה רק בבין אדם לחברו אבל גם בין אדם למקום, והדברים ארוכים ואכמ"ל.


נאום שמחה זיסקינד {הסבא מקעלם}

נאום ראובן דב (דסלר)

נאום צבי הירש (ברוידא)

נאום חיים יעקב בר' משה (שולמן) {= אחד מסבותיו של הרב גדליה שולמן}

נאום ישראל נחום הלוי (הורביץ)

נאום נתנאל יוסף בר' יהושע (גרז)

נאום משה אליהו בן לא"א יצחק (אנילוביץ)

נאום צבי בן משה וארשויער.


וכך כתב ב'פנקס הקבלות' בערך 'אהבת הבריות':


1. לעורר בקרבו תשוקה למפעלי חסד ולהשתדל לבל יעבור אף יום אחד בלי גמילות חסד בפועל ממש, אם רב או מעט, בגוף, בממון או בדיבור, ולהשתוקק לתכונת אהבת חסד כי רב הוא. וכן שלא „זיך אבשרעקען” - להיבהל - ולחדול ח"ו מדברים גדולי הערך, אם יבואו לידך ולא תחסר לך היכולת.


2. התבוננות במעלות הזולת, בהרחבה כפולה וכוללת ולא רק במרוצה כענין לצאת ידי חובה, אך בבחינת אוהב, נהנה ומקבל נחת בלב, שמח ממעלתו, כענין שאמר הקב"ה למשה רבנו ע"ה על אהרן אחיו „וראך ושמח בלבו” (שמות ד, יד).


ועצה מה יעשה לזה: כל איש ממכיריו שיפגע בו להתעורר במהירות להציג נגד עיניו יקר תפארת מעלה אחת ממעלותיו והמעלה תשאר לפניו כמו חי, ולהרחיק מלפניו הרהורי חסרונותיו.


וביחוד בעת התעוררות קפידא ותרעומות, או אם יראה בעיניו בפועל איזה פחיתות או חסרון ממנו, אז להרבות המחשבה במעלותיו בהרחבה, ואם השעה צריכה, טוב להיכנס תיכף בדברים עם הנ"ל עד יצטנן הכעס ותומתק התרעומת. וזה בדוק ומנוסה.


3. דון לזכות בהעמקת המחשבה שתעשה רושם כך ולא רק בהרהור קל מקופיא רק בהעמקה ובהרחבה והיה כלא היה.


4. לעסוק בספר תומר דבורה ושם הדברים בהירים בכל העניין.

קצת יותר ממה שידעתם על 'שמחת בית השואבה'
חג האסיף: הסוכה - מקום וזמן לעשות 'חושבים'
על מה יום כיפור - לא יכול לכפר?
20 שנה אחרי: נותרו הקונספירציות האנטישמיות בעניין אסון התאומים
טור דעה: הבריחה מהכלא ומהתקשורת
דרך נפילה: המשותף לכל האסונות קיץ תשפ"א
מה המסר מאחורי האסונות שתקפו אותנו לאחרונה? הרב בועז שלום מסביר
האם בכנסת מקפידים על מסכות? גלריה תוכיח!
איראן דוהרת לפצצה, וממשלת לפיד־בנט כנועה ושותקת
מזעם על עצמי לתפילה לשמים